שינה אההההההה בוקר טוב לכולם. -יום חדש

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

31/12/2000 | 07:53 | מאת: רוז

ישנתי זיפת הלילה, להקה של דבורים זימזמה לי בראש כל הלילה, נקמה? איך ולמה לא חשבתי על זה. אם מישהו היה שובר לך כלי, מאוד יקר, אז היית נוקם בו, אז מה? מה זה נותן? את הכלי זה תיקן? לי נשברו כמה דברים מאוד חשובים, וגם אם תוקנו איכשהו מאז, עדין הם מתוקנים, לא שלמים חדשים נקיים ופצועים. כנראה זה מה שקורה אצל כל מי שנפגע. בדרך כלל אני חולמת חלומות , מוזרים ככל שיהיו, אבל הם מנקים את העיפות מהגוף, הלילה זה לא קרה, קמתי כבדת איברים, עיפה ורצוצה. בדרך כלל אני לא ישנה הרבה, היום אני מרגישה כאילו אני יכולה לישון כל היום, אבל לא יכולה, יש לי כל כך הרבה מטלות. אז צריך לנער את הראש, ולהמשיך הלאה, אני שמחה שהוצאתי את זה, בחיים לא סיפרתי את זה ממש למישהו, אפילו לא לעצמי מול הראי.

31/12/2000 | 07:57 | מאת: יהודה

בוקר טוב רק שאצלי כל בוקר דומה למשנהו אולי היום יהיה יותר טוב?

31/12/2000 | 08:55 | מאת: נעמה

שיהיה יום יותר טוב, עם קצת פחות משקל מעיק על הלב. חיבוקים נעמה

31/12/2000 | 10:18 | מאת: צביקה קומיי

יהודה הכדור אצלך אתה יכול ומסוגל לשנות זאת שלך בנאמנות צביקה

רוז יקרה, לא קל להירדם ולחלום אחרי מה שסיפרת לנו כאן. אני שמח שמשהו כאן איפשר לך לספר את הסיפור הכואב הזה, וקצת דאגתי לך. לא קל לספר, ולא פלא שלא ישנת טוב לאחר מכן. אני משער שזה פתח אצלך משהו שלא קל לפתוח, אך כעת גם לא קל לסגור. שמתי לב שכמו אחרים כאן, גם את סיפרת את הסיפור מהסוף, על מה שאת מרגישה עכשיו, ועל התוצאות של מה שקרה בילדותך, על חוסר האמון, ועל תחושת הנקמה. מעט מאוד כתבת על מה שבאמת קרה שם. אולי זה החלק הקשה ביותר, ופעם, כשתוכלי, תשתפי אותנו גם בו. ובינתיים, אני בטוח שכולנו מחבקים אותך מרחוק (בלי לגעת), ומשתדלים להבין. דרור

31/12/2000 | 21:56 | מאת: רוז

לדרור די, אני מרגישה כמו מסומם אחרי קריז (אף פעם לא נטלתי סמים), אם כבר להקיא, אז הכל, אני זוכרת דברים, בצורה מוזרה. אני זוכרת פרטים מסוימים בצורה ברורה, אחרים בכלל לא, אני זוכרת דברים שאז לא הבנתי, אבל כשהתבגרתי ולמדתי איך הגוף פועל, הבנתי מה היה שם, ממש לא יכולה לחזור על הדברים בבהירות, אני רק זוכרת את התחושה של "לברוח, לברוח, לפני שיהיה מאוחר מידי", ואכן את זה עשיתי, אם כי לגבי כל דקה הייתי אומרת שהיא דקה מאוחר מידי. זהו, אני לא חושבת שאחזור לשם, אני גם לא אלך לקוסמטיקאית, יש לי עור מצוין, כולם אומרים, ופינוק? זה דבר מוזר, תמיד כשהתפנקתי קצת הרגשתי מוזר, כאילו אני עושה משהו אסור, אף פעם לא ידעתי לשבת בלי לעשות עוד משהו, היפראקטיביות כזו הייתי אומרת. היום אני יודעת כמה בעלי סבל מזה, שאישתו וורקהוליסטית זוועתית. לפחות את זה אני חיבת לשנות. אה כן, וגם לישון אוי יותר בלילות, כי אני בקושי ישנה. ואולי לחלום באמת חלומות טובים , אמיתיים, שיהיה קצת יותר טוב.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב