רוז, הצילו !!!! אין לי כוח (ה)

נמאס לי, אני בדיכאון טוטלי !!!!!! איך אפשר לצאת הממצבים הללו ללא תרופות ומשככים למיניהם?. אחרי חצי שבוע של רגיעה והתנתקות של 4 ימים המחמות !! הלכנו אתמול לבקר וכשחזרנו הוא נפל בצורה קשה מאוד (עם בכי ושכיבה על הריצפה) יצאנו לטיול באזורים הגבוהים של השחמון למשך שעה וחצי אבל אני אני אני הרגשתי שכל הכוחות בגוף עוזבים אותי. חזרנו חזרה הביתה וכל הזמן הזה אני מחבקת, מלטפת, מנשקת (אפילו ללכת לנוחיות לא נתן לי) איבדתי הכרה כבר בשעה תשע וחצי בערב מעייפות. בשבוע שעבר כבר פלטתי שהדכאונות שלו נמאסו עליי והוא צריך לדעת להתמודד איתם ולא לשקוע והוא זרק לי שאני יכולה לעזוב את הבית !!!. הסתכלתי עליו במבט כזה, כאילו מה תלכי ?(שתביני את הרקע - אני בעלת הרכוש , הדירה הכל - אני זאת שבאתי עם כל הנדוניה והוא זה שבא עם תיק בגדים קטן ולי נראה שזאת גם חלק מהבעיה) הכול שלי , אבל לא אמרתי כך אלא אמרתי ש לי אין לאן ללכת , נו טוב אז אני אלך (כך הוא אומר) יפה, במקום להתמודד (אני הרי מתמודדת) אתה מרים ידיים הרי זה הכי קל אז תעשה מה אתה רוצה ומבחינתי זה בסדר אם החלטת ללכת. וכך ובמצב הזה הלכנו לישון, ואני הרי מבינה עניין ובבוקר עושה השכמה עם פרצוף נפט ומתנטרלת רגשית מימנו ומבינה שזהו הוא אוטוטו הולך. בצהריים כאילו כלום לא קרה , מאמי, נסיכה שלי וחיים שלי (ואני משתגעת מהשגעון שלו) הבנתי שאני צריכה להבין אותו אבל את שמה לב באיזה בלבול אני כותבת כך שגם אני מתחילה להשתגע?. יש הגיון הכל זה?, הפסיכולוג אומר שזה עניין של זמן אבל בנתיים סוחט כספים על ימין ועל שמאל ואני מה הבת של רוטשילד? (ההורים שלי נותנים ונותנים ולא יודעים לאן כל זה הולך, אבל אני העיניים שלהם והם לא יעיזו לשאול, אבל אמא שלי לא טיפשה ויודעת את המרירות שבתוך העיניים והפרצוף הלבן שלי). בנתיים גם ה"לוריוול" נראה ככדורי "דמה" אני צריכה משהו ליום ולא ללילה, ביום הוא צריך להיות רגוע, בלילה אם הוא עייף הוא הרי יישן. די.,

בוקר טוב סיגלית אני צריכה לצאת לתל אביב להביא קצת סחורה כשאחזור אענה לך באריכות, בינתיים עד שאחזור תנסי לענות לי על 2 שאלות 1. הרכוש רשום על שמך או על שם שניכם? 2. נראה לי שהחלק הזה של הרכוש נכנס לשיקולי להתגרש או לא, אני צודקת?

רוז ., כל הרכוש !! , אבל כולו (הבית, הריהוט, המוצרי חשמל, החשבון בנק ה כ ל ) שלי בלבד, ועל שמי, דהיינו הוא בא עם כלום ויצא עם כלום. הכל על שמי עם קבלות על שמי, אפילו משכורות אחרי החתונה לא נכנסו לחשבוני הפרטי והכול התנהל דרך חשבון הבנק שלי (משכנתא, תשלומים וכו'), לא רואים שקל זז בחשבון שאינו שייך לשכר שלי והעברות בנקאיות זה מהחשבון של הוריי אליי. השיקולים שעליהם דיברת יכול לבוא רק מצידו כי הוא ילך כמו שבא ואז יש לו בעייה. סיגלית.,

כנראה יש משהו באוויר.....גם אשתו של רונן עזבה אותו שלשום....והוא אחרי חודש של גמילה מכדורים חזר ובגדול......הוא שבור ומתגעגע לילדים......ניסיתי דברתי...אבל יש דברים שאנחנו לא יכולים לעזור ולהתערב........"אור

דרור., אני לא מקבלת תמיכה מאף אחד, אני זאת שנותנת תמיכה ומבינה (חשוב לציין שאני "הרי חייבת להבין" - קרא זאת במבטא "פולני") העניין שלו עם הפסיכולוג הוא שלו בלבד העניים הוא שאני רק ה "נסיכה שלו" של אחרי הנפילות. לי באופן עקרוני נמאס כי אני טוענת שכל הנפילות באות בעיקר אחרי ביקור אצל הוריו וכך מחזקים את דעתי גם אחיו, אני לא מנסה לנטרל אותו מללכת לשם אבל מנסה ללמד אותו לנטרל במעט את רגשותיו ובכך להשפיע על ה "אחר כך" שלו. כל אחיו מודעים למצב המשפחתי העגום של הוריו ומנסים ברכם שלהם לעזור, אבל הוא מאוד רגיש ובוכה בכל פעם שאנחנו חוזרים משם. למעט לקנות, להביא ולממן אותם ולו במעט (בשיתוף עם אחיו) לא ניתן כרגע לעשות דבר, מה עוד שאימו מאוד חולה אבל "קלפטה" לא קטנה (אני בחדר עם חושך, אמות לבד זה בסדר!! - מכיר?.) אבל ללכת לטיפולים רפואיים זה לא - גאוותנית שחבל על הזמן. ועם הגאווה הזאת מוציאה לכולם את הנשמה - לאט אבל בטוח. סיגלית.

מה קרה? הכל כסף.... בן-אדם במצוקה.למה לא לנסות לעזור והריי זה רק תחילתו של הקושי.... חברה סבלנות...גם אנחנו היינו בסרט הזה.... ותודה לא הכל בסופו של דבר מסתדר..... אז בבקשה לא להרים ידיים....לנסות ושוב לנסות. ואל תתנו לי לנסוע עצבני........ דניאל.

למה עצבים? בסה"כ רוז מבקשת לבדוק אם מסתבך?, מה מסתבך? מעבר לאהבה תמיד יש אחד מהצד שיכול לראות את מה שאנחנו העיוורים (האוהבים) לא רוצים לראות. תהיה רגוע אני לא אחריב את בית המקדש בכזאת קלות., סע לשלום., המפתחות בפנים (תביא גרר) סיגלית

זהו שלא הכל כסף, יש שם משפחה, שהיתה מספקת פרנסה בכבוד ובשפע, לפסיכולוג במישרה מלאה.. סע לשלום. עצבים לא יועילו. כסף? כן כמעט תמיד, שיהיה לך הרבה ממנו, בנוסף לבריאות.

סיגלית שלום, קראתי עם המון הזדאות וכאב את אשר כתבת,הנושא קרוב מאד לליבי. אני רוצה לחזק את רוחך,ולהציע לך לפעול מתוך שיקול דעת ומחשבה. לדעתי,אם אין ילדים משותפים,תיפרדו!!! לכל מי שאומר לך"צריך זמן,סבלנות" תשאלי,זמן למה? סבלנות למה? הזמן יעבור, והסבלנות תביא אותך לגיל מתקדם מטופלת ע"י מספר ילדים תקועה עם יצור תקוע, חיה ונושמת את הדיכאונות שלו. את וילדיך תיספגו ותפנימו את התופעות הפוסט טראומטיות שלו, ותחיו כמוהו בדיוק. כמו ניצולי שואה דור שני ושלישי. אל תתני למניפולציות כאלה ואחרות לעבוד עליך,אל תותרי על שימחת החיים שלך, את יכולה לבחור חיים טובים ומספקים יותר,המקום שאת נמצאת בו, שרוף, תמחקי מהלכסיקון את המילים יהיה בסדר,אל תדאגי,. ברוח טובה תוך שמירה על כבוד הדדי קומי ועשי מעשה. איחולי הצלחה בכל. א.ב.צ.

דניאל,אור,ויהודה! צר לי,צר לי על כולנו, כן, אני אתכם,אני מבין מה הכוחות שמניעים אותנו. אבל אני מבין גם את סיגלית. אסור לנו לעצור לה את החיים. שלכם:א.ב.צ.