צעקה לעזרה כל המשפחה מתמוטטת בגלל הלום קרב
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום רב, פעם הראשונה שאני פונה למערכת, פניתי לכל גורם אפשרי על מנת לעזור לאחי שהוא הלום קרב ממלחמת לבנון השנייה, אחי שירת בזמן המלחמה בגדוד גולני, ומאז שהשתחרר מהצבא החיים שלו שלנו בגיהינום, מדובר בבחור מבריק שהמלחמה הרסה לו את החיים , במלחמה איבד חברים שהיו אחים, הוא בן 34 לא בנה בית , אין לו אישה ואפילו אין לו חברה, גר אצל ההורים, ואת התסכול של המלחמה מוציא על ידי אלכוהול, לא מדבר אם איש, אין לו חברים של אז, מעביר את זמנו באלכוהול ובבכי על איבוד חבריו במלחמה, אנו המשפחה הקרובה חיים איתו במלחמה יום יומית, אנחנו לאט לאט מאבדים אותו, מבקשת ופונה אליהם כמוצא האחרון להציל אותו מהמלחמה הזו. ניתן ליצור איתי קשר בכל יום ובכל שעה.. כולי תקווה ואופטימיות שממכם תבוא הישועה. חן אחות שהיה במלחמה יום יומית כבר 11 שנה .
חן יקרה, מה שאת מתארת מאפיין משפחות רבות של הלומי-קרב, שנפגעות ומרחיבות את מעגל הפגיעה. הקושי גדול ביותר, ולפעמים גם בלתי-נסבל. אני מבין את הרצון שלך לעזור לאחיך, ולצפות שמישהו מבחוץ, 'מערכת', יעזור בכך. לצערי, אגף-השיקום, האחראי על הסיוע לכל החיילים שנפגעו במהלך שירותם, אינו מסייע להלומי-קרב. תהליך ההכרה של אגף השיקום בהלומי-קרב ארוך ומתיש וגם משפיל, והוא מזיק להלומי-הקרב במקום לסייע להם. גם האמונה שהלם-קרב הוא מחלה הניתנת לטיפול היא אשליה המפריעה לתהליך השיקום. הטראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, כמו קטיעת יד או רגל, שאי-אפשר לרפא אותה אך אפשר להשתקם, ללמוד לחיות עם הפגיעה ולפתח כישורים חדשים. הדרך היעילה ביותר לשיקום הלומי-קרב היא תמיכה של הסביבה הקרובה, בני-הזוג, המשפחה, החברים הקרובים, הקהילה. לפעמים, לאחר שחולפות שנים מזמן הפגיעה, לא קל להתחיל בתהליך כזה, משום שכפי שתיארת המשפחה כולה כבר נפגעה. יש בישראל עמותות המציעות להלומי-קרב לפגוש נפגעים נוספים ולהתנסות יחד בפעילות משקמת, בפעילות גופנית, בחיק-הטבע או בעבודה יצירתית. כדאי לפנות לעמותות אלו ולבדוק אם יוכלו לצרף את אחיך. אני מקווה ששאר חברי הפורום שלנו ישתפו אותך בניסיונם. בהצלחה, ושבת שלום, ד"ר דרור גרין
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
