ניסיתי להיות בת זוג של הלום קרב

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

16/05/2001 | 17:09 | מאת: הדס

וזה היה כל כך קשה. אני עדיין מנסה להתאושש מן הניסיון הזה. הכי נורא, זה החור הזה בלב שלו, שבגללו הוא שוכח בקלות. גם במהלך הקשר, וגם כשהקשר הסתיים. כביכול אין לו צורך להתאבל, כי מה שלא נמצא מולו, הוא לא מרגיש. בתוך הקשר - כשהייתי איתו, היה יופי חלק נכבד של הזמן, וכשלא היינו ממש יחד - הוא היה אומר - היית כאן אתמול, אבל זה כאילו חלפו שלוש מאות שנה. לא יכל להיבנות רצף. היו נתקים כל הזמן, והקשר כל הזמן כביכול התחיל מנקודת אפס. קשה כל כך.

הדס יקרה, בדרך-כלל אנחנו מתוודעים בפורום שלנו אל סיפורם של נפגעי הלם-קרב, ובין השורות קוראים גם על מצוקת המשפחות ובני/בנות הזוג. אני משער שיצירת קשר עם מי שנפגע מהלם-קרב איננה קלה, ובין המשתתפים אצלנו ישנה דווקא דוגמה שהצליחה (צביקה). אשמח אם תשתפי אותנו בנסיונך. בכך תוכלי לסייע קצת למשתתפים כאן, שאינם מוותרים על הרצון למצוא בת-זוג, ואולי אם תקשיבי להם יהיה לך קל יותר להבין גם את מה שקרה לך. תודה, דרור

17/05/2001 | 01:42 | מאת: הדס

תודה דרור על תגובתך. לשתף בניסיוני? הניסיון הוא ניסיון פרטי. כמובן שקשה להסיק ממנו דברים כלליים לגבי הלומי- הקרב כולם. הקושי המרכזי קשור לנתק הרגשי. מה שהוא קרא "החור בחזה". מישהו כאן מבין למה אני מתכוונת?

17/05/2001 | 07:45 | מאת: zvika comay

:-)

17/05/2001 | 07:45 | מאת: zvika comay

:-( I am sory for this Zvika how do you fill about it today? when was the "nisaion" Zvika

17/05/2001 | 17:17 | מאת: הדס

איך אני מרגישה לגבי זה היום? ייאוש. שהייתי במקום שלא היה לו סיכוי.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב