תחושה אימה וחרדה משתלטת עליי (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני לא אוהב לייאש ולא אוהב להכנס לדיכאון , אך בעיקבות האירועים של אתמול , איך ניתן להשאר אדישים ושלוים ומנגנון ההדחקה שלי כבר לא פועל כל -כך טוב . חלף לי רעיון קצת מטורף המלחמה שלנו עם הפלסטינאים יכולה להקרא "מלחמת התינוקות" . כמה נורא שהרג של ילדים ותינוקות הופך להיות כלי משחק במלחמה עקובה מדם . ילדים ותינוקות לא צריכים ךהיות מוכנסים למשחק המלוכלך הזה . אתמול שמעתי את אנשי החמס שאמרו שכל תינוק ישראלי יהיה פעם חייל . חשבתי מי פה פגוע יותר . החוסר האנושיות הזה . ההתנהגות השטנית של הפלסטינאים , כל האמצעים כשרים כדי לנצח אותנו . התמונות של ההפצצות הישראליות לא הרגיעו אותי יותר .חשבתי על כמה חפים מפשע נהרגים בהפצצות הללו . אותם בסיסים צבאים ממוקמים בשכונות של אזרחים . אין ספק שלנו אין לנו ברירה במצב שנוצר אלה להגיב כל עוד יש צורך בכך וממשיך פיגועי -התאבדות . אני יודע שבסוף חייב לבוא סוף למצב הזה . כל מלחמה נגמרת בשיחות ובהפסקת אש . אך כמה חבל שכל הרבה חפים מפשע נהרגים ללא סיבה . אך אין מלחמה נקיה , אין טוהר נשק ואין כל אפשרות לעשות מלחמה שלא תפגע בנו ובהם בו זמנית . אני עוד זוכר מה שאמרתי לאבא שלי אתמול בבוקר בזמן האחרון יש הרגעה ואפילו אין כמעט פיגועים והוא ענה על תדאג היום יהיה פיגוע גדול . כמה אכזרי המציאות שאנחנו לא יכולים אפילו להשלות את עצמינו שיהיה לנו יום אחד של שקט . אני מנסה להתרחק מן האירועים , אך הסקרנות , הדאגה למה שקורה גורמת לי לפתוח את הרדיו , את הטלוויזיה . החוסר הידיעה גרוע מן הידיעה במצב שלי . זמן רב ניסיתי לצפות על המתרחש כצופה מתוך סרט . אך יותר ויותר אני מרגיש יותר חלק מן הסרט . אני לא הייתי רוצה לשחק בסרט כה גרוע , של במאי כה גרוע . אני קצת שיתפתי במחשבות שעוברות בי ביממה אחרונה . אני מקווה שאתם עדיין מצליחים להדחיק את האירועים , אך נדמה לי שזה ככמעט משימה בלתי אפשרית . בידידות אלן
בוקר טוףףף אחי,,,,,,,על הבוקר אתה מבאס צא מזה זה לא בידינו,,,,חוץ מזה מה קורה???? ורונן מחפש אותך,,,,אז תן לו צלצול בצהריים!!!!!"אור
תביא את מספר icq שלך ,,,,,,שלי זה 1183357792
אלן יקר, אתה כותב שהמציאות היא סרט גרוע שמבויים על-ידי במאי כושל, ובקלות אפשר לאמץ את המטפורה המצוינת הזו. זו הרי הסתכלות חדה וברורה המסבירה את אירועי היומיום באופן פשוט ובהיר. אבל אחרי שהתלהבתי מן ההסבר הפיוטי שלך הבנתי פתאום כמה קל להיסחף לראייה פסימית ופאסיבית של המציאות. נכון, המציאות מלאה ברגעים קשים של מוות ושכול וחרדה ואימה וייאוש. אבל מצד שני, יש בה גם רגעים נהדרים של לידה ואהבה ושמחה. ומי ביים את הרגעים האלו? נדמה לי שהבמאי האמיתי נמצא בכל אחד מאתנו, והוא זה שבוחר עבורנו את המשקפיים דרכן אנו בוחנים את המציאות. אנחנו יכולים להיות במאים כושלים, ולהתבונן במציאות דרך משקפי שמש כהים, גם אחרי שהשמש שקעה, ואנחנו יכולים לצבוע את הכל בוורוד ולהישאר אופטימיים גם ברגעים הקשים ביותר. המציאות הישראלית היא מציאות של מלחמה, מוות וטרור. כך היה מאז הוקמה מדינת ישראל, וכנראה שכך זה ימשך עוד שנים רבות. ובתוך כל זה מתנהלים גם חיים של יום יום, של אהבה ושמחה, של לידה ויצירה. כאן, אצלנו בפורום, מקבלים אירועי הטרור משנה תוקף, משום שהם מעוררים בכולנו זכרונות קשים וטראומטיים. אנחנו יכולים לשקוע ביאוש ולומר שהכל אבוד, שאין תקוה, ואולי גם לראות זאת באופן שונה. כשאני שומע על נפגעי הטרור, אני יודע שלבתי החולים מגיעים גם כמה עשרות נפגעי הלם, ואני יודע שעוד רבים אחרים יווכחו בתופעות הפוסט-טראומתיות זמן רב לאחר מכן. זה מעציב, אבל הפורום שלנו מראה גם פנים אחרות, ומציג דרכים להתמודד עם הקושי. כל אחד מכם הוא הוכחה לכך שאפשר להתמודד עם הטראומה, ואולי גם לנצח אותה. אלן יקר, אני מקווה שגם היום תצליח לגרש את הבמאי הרע מתוכך, ולהשיב אלינו את הבמאי הטוב והאופטימי, שנותן לך את הכוח לחיות. שבת שלום, דרור
at least we can change the screen into more pink we can control on the point of view of the movie and we can decide wather we want to be in the moovie as "mashkia" a actor as "nitzav" as the projector as the screen or as the aodions Zvika
תאמר לי אתה מה ניתן לעשות, גם לי לפעמים יש תחושה שהמצב הזה לא יוכל עוד להימשך, אבל מה שמרגיז אותי באמת זה ההיתיחסות הכלל עולמית למקרה. כל מה שקורה בצד שלנו, ובמיוחד כאשר זה נוגע לילדים קטנים שנהרגים הכל פתאם מתגמד, וכל מה שקורה לצד שלהם הכל תופש נפח נורא, ואני מאד מאד פה כועסת על הממשלה שלנו שלדעתי בכלל לא מתיחסת ברצינות מאד רבה לנושא ההסברה בעולם ולא מראה שגם אצלנו יש תמונות לא פחות מזעזעות וכואבות מאשר התמונות אצלם. ואם אנחנו כל כך טיפשים ונאיבים אז מגיע לנו כל מה שקורה . עלינו לקום ולזעוק שהמצב לא יוכל להימשך ואנחנו התמימים (בכל אופן לא אני) חשבנו שהחלפת השלטון לידי הליכוד תשנה מדיניות כפי שהובטח לנו ובעצם מה קיבלנו, אותה מדיניות רק עם ראש ממשלה אחר ואם הוא שונה אז רק בדבר אחד, (במימדים שלו בלבד). בצער רב אני מודיעה שהעם שלנו לא זועק מספיק חזק לשנות את המצב.
לצערי עדי הפיתרון אינו רק תלוי בנו . אך אנחנו חייבים לחיות כרגיל מכוון שזה הכוח שמניע תהליכים חיובים בעולם וכמה שניהיה יותר חזק כך ייטב איתנו . לי אישית זה לא קל ואני חש יותר בדיכאון . אך זה אינו הכרח במצב הזה אלה תלוי בחוסן הנפשי של כולנו. על -אף הדיכאון אני גורר את עצמי למועדון של נט"ל לטיול , בקניונים כי אינני רוצה להיות מושלט ע"י התחושות הרעות הללו וזה בכלל לא קל . אני מקווה שהרגשתי תשתפר וגם של כולנו . לדעתי אם נדע להסתכל אחרת על המציאות ונפעל אחרת , יתכן שסוף הסרט יהיה אחר . דרור צודק . כולנו במאים של המציאות במידה זו או אחרת . זה לא קל ולא פשוט ואני מתפלל שנצליח להתחזק על אף המציאות העגומה שמסביבינו . בידידות . אלן
אלן נשמה, אמרה פעם מישהי ובצדק, "ברגע שהתחלנו לחשוב על האמא של החיל הערבי, התחלנו להפסיד, ולאבד יותר חילים כאן". אז במלחמה כמו במלחמה, אנחנו לא צריכים לחשוב על הנזקים שלהם, על הנפגעים שלהם, הם הרי לא חושבים עליהם, הם הרי יורים מבתים של אזרחים, הם מקדישים את בניהם להיות שהידים, שמעת איך התבטאו בני המשפחה של מוחמד מחמוד אבן מרמש? ימח שמו וזיכרו? הם גאים בו. אז צריך לנקות ולגלח את האדמה עליה צומחים הנבלות האלה. ולא לחשוב עליהם. הקם להרגך השכם להרגו, השכם זאת אומרת מוקדם , תקדים להרוג אותו. עכשיו כשיש תגובה צבאית לפעילות שלהם, הם מתחילים לפחד, אז עכשיו שיפחדו, רק מה חבל שלא עשו את זה קודם, איך אמר לנו פה פועל ערבי? "אתם אשמים באינתיפדה, אם הילד הראשון שזרק אבן, היו תופסים אותו, ומרביצים לו מכות ונותנים קנס גדול להורים שלו, לא היתה לכם אינתיפאדה" אתה מבין מה זה ראש ערבי? אנחנו רחמנים בני רחמנים, אלא מה, כמו שכתוב המרחם על האכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים. ויש לנו כמה תופעות כאלה בין היהודים.
sory but this is not my way we/you/i have to think as juish piple and to think about humanity as well Zvika