עד מתי ההתמודדות garho ,uuho

שלום אייל, כתבתי על כך בעבר, ואכתוב שוב. פוסט-טראומה (כתוצאה מהלם-קרב או מטראומה אחרת) אינו מחלה, אלא פגיעה קשה שאינה ניתנת לתיקון, בדומה לכריתת יד או רגל. לכן אי-אפשר 'לטפל' בפוסט-טראומה, וכדאי מאוד להתייחס בספקנות למומחים המציעים 'טיפול' בהלם-קרב. יש דרכים להתמודד עם פוסט-טראומה, לאחר שמכירים בכך שזו פגיעה קשה שאינה ניתנת לתיקון (כלומר, אי-אפשר לחזור לאחור ולהיות כפי שהיינו לפני הפגיעה). אני עצמי פיתחתי דרך כזו ('אימון רגשי', Emotional Training), המאפשרת לשקם את המיומנויות הרגשיות שנפגעו, בעבודה יומיומית. פוסט-טראומה אינה רק פגיעה אישית, אלא גם פגיעה משפחתית וקהילתית, וכדי להתמודד עם פוסט-טראומה הדרך היעילה ביותר היא לחיות עם משפחה תומכת, בן/בת-זוג תומכים וקהילה תומכת. זה יעיל מכל 'טיפול'. בנוסף, כל מה שמעניק תחושה של 'מקום בטוח', כמו סדר יום, פעילות גופנית, פעילות יצירתית והשקעה ביחסים קרובים, מאפשר לנו, הלומי-הקרב, לשקם את חיינו. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום אייל, כתבתי לך, למעלה, שפוסט-טראומה אינה מחלה, ולכן החיפוש אחרי 'טיפול' הוא אשליה. סכיזופרניה והתנהגות כפייתית הן הפרעות מסוג אחר. סכיזופרניה דורשת טיפול פסיכיאטרי, תרופתי, בשעה שהתנהגות כפייתית מתאימה לטיפול התנהגותי. הדרך היעילה להתמודד בהצלחה עם פוסט-טראומה היא לחיות במקום בטוח, במערכת יחסים תומכת (זוגיות, משפחה, חברים), לשלב פעילות גופנית, טכניקות הרפיה ועשיה יצירתית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין