אין לי רגע דל

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

26/05/2001 | 11:42 | מאת: שומר מסך

טוב כרגיל אני בבית וכולם נסעו לגני חוגה המטח בבוקר היה גדול כמו ביומיים האחרונים נכון קשה להם להבין או אולי אני לא נותן להבין אז לאחר אירועים כאלה אני נאלם ומשותק ומתוח ועצבני לא מעט והם רק רוצים להוציא אותי מזה ואני בשלי דבוק למרקע זה או הגדול יותר ומנסה לדלות עוד טיפת מידע כאילו שאני עוד יכול לעשות משהו וכאילו שאני צריך לשאת את העולם על כתפי האמת שהמנהלת לא רצתה לסוע ואני עמדתי על שלי גם בצעקות שהיא לא צריכה לקבור את עצמה כמוני אך בתוך תוכי רציתי מאוד שהיא תישאר בבית אתם מבינים את זה ימין ושמאל תפרוצי האמת יש לי הרבה מה להגיד אבל אין לי סבלנות להקליד הכול יחד אז ביי תעשו חיים

26/05/2001 | 12:57 | מאת: dede

תיהיה חזק....אבל תן להם קצת להנות..האשה והילדים הם גם "קורבנות" ומגיע להם מדליה..!

26/05/2001 | 14:04 | מאת: צביקה קומיי

מה פתאום קורבנות? אסור לנו להתנהג אליהם כאל קורבנות - הם הגיבורים ולנו אסור להפריע להם בשגרת חייהם צביקה

26/05/2001 | 17:04 | מאת: אלן

שלום דהדה , צהריים -טובים , אשמח עם עצמך . אני אשמח שתשתתף קבוע פה . קשה לנו להתייחס לאדם שאינו מציג את עצמו . בידידות אלן

26/05/2001 | 22:18 | מאת: רוז

רק מדליה?

26/05/2001 | 13:40 | מאת: המיתגברת

היי זה טוב שהיתחלת לשפוך הכל , כשמצבך הוא מתוח וכ'ו, ובטח יש עוד ...אז אני מחכה אני גם בעד לדלות מידע וליהיות מחוברת רב הזמן למסכים כמוך , אני אוהבת להיות רק בבית וכשאני קמה בבקר פותחת דבר ראשון את כל המסכים את הרדיו במטבח והעתון מגיע גם אך אתה יודע ,שאפשר לצבור בחוץ ידע גם כשיוצאים לחצי שעה . מקבלים אנרגיה מהשמש צוברים דלק מהטבע .ורצים מהר הביתה למקום המבטחים שלי . זה קורה לי גם. אני קלטתי שאתה לא כל כך אוהב להיות לבד בלי אנשים אך לבד עם המסכים ,זה כיף גם כמוני אל תיקח ללב אסור לנו להיות כל כך מעורבים כי אנו הרגישים וה"סובלים :יכולים להינזק אז אם אתה תישמור אני גם אשמור כתבתי יותר מדי כאילו שתתיחס אלי .... ,

26/05/2001 | 14:06 | מאת: צביקה קומיי

שלום למתגברת מי? מה? ולאן? צביקה

26/05/2001 | 14:41 | מאת: שומר מסך

אני מיתחס תמיד לכולם אז כמו צביקה גם אני אוהב לדעת עם מי אני מדבר

26/05/2001 | 17:23 | מאת: אלן

היי המתגברת , את חלק מאיתנו , את מוזמנת לחלוק איתנו מה שעובר עלייך . אני אישית חושב שלהסתכל חדשות בטלוויזיה מעניק שליטה מסויימת על החיים שלנו. ביום חמישי שמעתי שקרה משהו נורא בתחנה מרכזית . ידידה סיפרה לי שראתה אסון כבד . עד שלא הגעתי לתחנה וראיתי מה מתרחש במו עיניי הייתי אחוז דאגה וחרדה . זאת אומרת שלפעמים להיצמד לרדיו ולטלוויזיה מזים שמועות ועדויות לא כל-כך נכונות . שמעתי חדשות וראיתי , והצלחתי להרגע . בידידות אלן

26/05/2001 | 14:03 | מאת: צביקה קומיי

לך אין רגע דל - ולנו משעמם יללה תזיז את התחת אשתך היא לא המנהל היא בן אדם שגם רוצה לחיות ולהנות מהחיים יללה תזיז כבר את התחת צביקה תתקשר אלי בהזדמנות 052-888486

26/05/2001 | 14:44 | מאת: שומר מסך

כן ועל זה אני נלחם איתה שהיא צריכה לצאת ולא להשאר בבית בגללי

26/05/2001 | 16:42 | מאת: דניאל

אהלן צביקה !ראית אייך הוסתרתי בתמונה?

26/05/2001 | 16:43 | מאת: דניאל

מתגעגע לבברלי?

26/05/2001 | 16:41 | מאת: דניאל

אני עוד מעט מתקשר,ראיתי שהתקשרת....

26/05/2001 | 16:59 | מאת: שומר מסך

יש לי מספר אי סי חדש 118526064

26/05/2001 | 18:15 | מאת: """אור""

שנראה גם תכיעור שלכם מגעילים בלי ביצים

26/05/2001 | 17:17 | מאת: אלן

שלום יהודה , טבעי שאם האירועים שקרו בארץ אתה נאלם , ובוער מפנים ואולי מתפוצץ . גם לי זה קרה . קשה למצוא מרגוע . אני שמח שהמשפחה שלך יצא לטייל . הם יאזרו כוחות חדשים . זה נכון שיותר נעים להשאר עם המשפחה , אך לפעמים הם זקוקים להתאוור . אני יודע עד כמה שזה מצב פוגע . אני הייתי הולך לחבר שלי וכל פעם אחרי שעה היה יוצא לטייל ולהתאוור . מצד אחד מאוד הבנתי אותו כי הוא מאוד נלחץ לראות אותי במצב של כעס , חרדה , ודכאון . אך כל -כך כעסתי אמרתי לו . הוא אמר שלא אקח את זה אישית . אך כל -כך נפגעתי שאני כבר לא מבקר אותו . אני חושב שמצד אחד צריך לתת חופש לאישתך ולילדים . אם זה קורה מפעם לפעם זה בסדר . אך אנחנו נפגעים כשבורחים מאיתנו באופן קבוע. . אך לפעמים אנחנו זקוקים לתמיכה ולמישהו שיהיה לידינו כדי לתמוך בנו . כמה זה מסובך . אנחנו חייבים להסביר את עצמנו . מה מפריעה לנו , מה עושה טוב לנו וגם זה לא פשוט . אני מקווה שתעבור את הימים האלה ותבוא עלייך רגיעה . תמסור דרישת שלום למשפחה הנחמדה שלך . אני מקווה שתשוב לאיתנך בקרוב . אוהב אותך . אלן

26/05/2001 | 17:45 | מאת: המתגברת

לצביקה יהודה אלן היי. אתם מזה נ ח מ די ם , זה מה שאני מעדיפה אנשים שכיף לדבר איתם .. וירטואולים , וארטילאים כאלה שהם חיים (רק אל תגידו לי... בקושי ) ונושמים אך רחוקים פיזית ולמעשה די קרובים כפי שאתם מבינים, חברת אנשים ואפילו בני משפחה קרובים מלחיצה אותי אם היתה לי אפשרות היתי בוחרת לחיות במינזר. שם יש, שקט, חוקים נוקשים שמחשלים את האופי והרבה זמן להיתכנסות לתוך עצמך תודה עלההזמנה ההצטרפות המתגברת

26/05/2001 | 22:18 | מאת: רוז

יום אחד המנהחלת תחליט שהעסק הזה נמאס עליה, ותלך לה לעסק אחר,

26/05/2001 | 22:24 | מאת: שומר מסך

הדלת פתוחה והמפתחות בפנים

מנהל פורום טראומה והלם-קרב