לאנשי המקצוע והחברים בפורום
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
סיפרתי לכם כבר על עצמי. אמי נפטרה לפני מספר חודשים ומאד אני סובלת מהתקפי חרדה וממתח עצום. קשה לי להירגע או להינות מדברים והכי מקשה עלי הוא המתח שבו אני שרויה כל הזמן. אני כל כך במתח שאין לי תיאבון כמעט בכלל ואני מכריחה את עצמי בקושי רב לאכול משהו ולפעמים אני במתח עד כדי בחילה של ממש, שלשולים או סתם חוסר יכולת לזוז מהמיטה עד שאני נרגעת. לפעמים אני ממש מפחדת לנהוג או לצאת החוצה כי אני מפחדת מהתקף החרדה הבא. התקפי החרדה לא קורים כל יום אבל הם לא צפוים ומפחידים אותי ומה שכן קורה כל יום הוא המתח הנוראי, ממש מועקה כזו שלא משתחררת ואני לא יודעת ולא מצליחה להירגע ממנה. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית קלינית ואצל פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית מקסימה, קל לדבר איתה והיא אכן רשמה לי "אפקטין" ו"קזנקס". המטרה שלי היא להבין את הפחדים שלי ואת מה שאני עוברת כדי שאני אוכל להתמודד עם הלחצים והמתחים בלי תרופות. זה כל כך פוגע בבטחון העצמי שלי שאני לוקחת תרופות כדי לשלוט ברגשות שלי והייתי רוצה להבין מה קורה לי, לרכוש בטחון פנימי וללמוד לשלוט במה שקורה לי ולנהל חיים נורמליים ומלאים. לשם כך ברור לי שאני צריכה גם ייעוץ ולכן פניתי לטיפול. נפגשתי עם המטפלת כבר 4 פעמים והאמת היא שאני מאד מאוכזבת ומאד מבוהלת מהאכזבה שלי. אני מרגישה שהיא אמנם מאד נחמדה ואפילו נתנה לי את מספר הטלפון שלה בבית כדי שאוכל להתקשר כשקשה לי אבל אני עדיין מרגישה שאני מרוחקת. כשאני מתקשרת, אין לה סבלנות במיוחד לדבר איתי. לא דיברנו עד היום על מטרות הטיפול והיא בכלל לא משקפת לי את מה שאני אומרת או נותנת לי כל פידבק באשר למה שאני מספרת לה. אני רוצה שהיא תעזור לי למצוא את הפתרונות בעצמי אבל אני מרגישה שאני הולכת אליה, בוכה ומספרת על הפחדים שלי והיא מצידה לא אומרת שום דבר מרגיע או תורם. עד היום לא הבנתי בדיוק מה אנחנו עושות שם, מה ההכשרה שלה, מה הכיוון שאליו אנחנו הולכים, מה הטיפול שלו אני זקוקה (חשוב לי משהו קוגניטיבי בנוסף להכל) זה מאד מאכזב ומאד מפחיד אותי. אני מתכוונת לדבר איתה על הכל מחר אבל אני מפחדת לאכזב אותה ולהשניא את עצמי עליה. אני חוששת גם שמחר אחרי השיחה אגיע למסקנה שאני צריכה לחפש יועצת אחרת. אני חוששת משום שזה אומר שוב לחכות, להמתין, לקבוע פגישה, לספר על עצמי ולקוות. אני מפחדת שלא אמצא את האדם הנכון ויותר מכך אני מפחדת מתקופת ההמתנה שעד שקובעים פגישה ראשונה ועד שנבנה אמון בסיסי. אני חוששת מכך משום שאני צריכה מישהו עכשיו. אני מרגישה שאני לא יכולה לחכות. אני צריכה לדעת שיש מישהו שזמין לי עכשיו כי זה נותן לי בטחון. אני ממש אובדת עצות ומאד מבוהלת וכל הזמן חושבת - מה לא בסדר אצלי שאפילו המטפלת לא יכולה לחוש אליי אכפתיות בסיסית? למה אין מישהו שאכפת לו ממני מספיק? מה עושים? בבקשה עו לי דחוף משום שמחר אני רוצה לדבר איתה על כך.
עוד מעט אקרא הכול אבל בכל מקרה ברוכה הבאה למועדון
תודה. מחכה בקוצר רוח לתגובה.
אורית יקרה, לא קל למצוא את המטפל הנכון, ולעתים יש צורך להתנסות בפגישות עם מספר מטפלים, עד שתמצאי את מי שמתאים לך ביותר. מה שעשוי להקשות עליך הוא הרצון למצוא פתרון מהיר. לצערי, פתרונות כאלו כמעט ואינם קיימים, וטיפול נפשי הוא תהליך ארוך ולא קל, העשוי להימשך מספר חודשים ולפעמים גם מספר שנים. את מספרת שפנית במקביל לפסיכיאטרית ולעובדת סוציאלית קלינית. בכך יש איזו הכרזה מוקדמת על אי-אמון בשתיהן, וגם על צורך לקבל 'הרבה טיפול'. טיפול נפשי מבוסס על אמון, ועל הקשר הנוצר בין המטפל למטופל. זו מערכת ייחודית, הדורשת טיפוח והקפדה. יחסים מקבילים (שני מטפלים באותו הזמן) הם מכשלה טבעית לטיפול. עליך לבחור בסוג הטיפול שבו את מעוניינת, ובסוג המטפל המתאים לך. גם הצורך לשוחח עם המטפלת שלך בטלפון עשוי להוות מכשלה לטיפול. עיקר כוחו של טיפול נפשי נוצר במערכת הסגורה והקשוחה של פגישה שבועית (או שתיים), ועל הימנעות מכל קשר אחר עם המטפל. שיחות טלפוניות מהוות פריצה של המסגרת הטיפולית, ועשויות להכשיל אותו. מה שבחיי יום-יום נראה כקשר אנושי חם, אינו מבטיח תהליך טיפולי מוצלח, וברוב המקרים פוגם בו קשות. את האיכפתיות והאמפתיה שלה את זקוקה את יכולה לקבל מן המטפל שתבחרי בו במסגרת הטיפולית שתוצע לך. כל פריצה ממסגרת זו עשויה להכשיל את הטיפול. אני בטוח שנכונותה של המטפלת שלך לשוחח אתך בטלפון נבעה ממניעים חיוביים, אבל יתכן שזו הסיבה שאת אינך מרוצה, ומרגישה שהיא חסרת סבלנות. ההחלטה לשוחח איתה בגלוי היא החלטה חשובה, ואני מקווה שתצליחי להבהיר את קשייך, ולהחליט בשיתוף איתה על המשך הטיפול או על סיומו. אין כל סיבה שתחששי לאכזב אותה. את אינך צריכה לרצות אותה, וחשוב יותר שתמצאי את המטפל המתאים לך. אני מקווה שתצליחי להמשיך בטיפול או שתמצאי את המטפל המתאים. דרור
תודה על התשובה. אני חוששת שאני לא מסכימה איתך כל כך. אני אמנם מרגישה שאני צריכה "הרבה טיפול" בעיקר משום שאני סובלת מאד מהחרדות והפחדים והמתח הנורא ומנסה למצוא משהו מהיר יותר. קשה לי מאד המחשבה שאין משהו מהיר. זה עדיין לא אומר שאין לי אמון בשתיהן. אני פשוט רוצה טיפול משולב - תרופתי ושיחות. אני מרגישה שאני צריכה את הטיפול התרופתי להרגעה ראשונית כדי שאוכל לתפקד ואילו השיחות כטיפול ארוך טווח יותר. אני מרגישה שלא מספיקה לי שיחה או שתיים בשבוע ויש רגעים של חרדות גדולות שאני מאד צריכה מישהו שירגיע אותי בטלפון. לכן אני כל כך שמחה ומודה שיש לי את האפשרות להתקשר ליועצת או לפסיכיאטרית ברגעים קשים. אחרת, מה הייתי עושה? הייתי מרגישה הרבה יותר מבוהלת והרבה יותר לבד. מה דעתך?
היי שלום לך אורית ונעים מאד הבנתי שאת כל כך מפוחדת מעצם העניין של בזבוז הזמן אצל המטפלת השניה בזה שעדין לא הבינה אותך כמו שרצית ואת לא יודעת מה את עושה שם אני חושבת שקודם כל תביני שאין ניסים וניפלאות בתוך יום שנית תחשבי שאם היית כבר ארבע פעמים ,היספקת איך שהוא להעביר משהו מתחושותייך ופחדייך אליה והיא אני מקווה מחכה לעיתוי נכון כדי לדבר איתך על זה . היא חייבת להיות זהירה ולמצא את עצמה מרגישה את ריגשותיך ואולי חוה אותם , ולא להיתפס ברשלנות של השתמטות או משהו . תני לקשר בינכם סיכוי תבואי בהרגשה חיובית אליה . אני יודעת שאת רוצה שהיא תכיל את כל ריגשותיך הקשים ועוד תעמוד בזה כדי שתוכל ותצליח ל"נטרל" את הפחד הקשה ביותר שלך. אולי זהו סוג הטיפול שבו המטפל שומר מרחק דווקא כשאת צריכה קירבה המרחק שלו הוא למעשה קו הגנה כדי לעמוד מולך ולמלא את תפקידו . היי סבלנית תגלי ביטחון שיעזרו לך עדיף לאט וטוב מקווה שהבנת שאף אחד לא מזלזל ושתפיקי מחר את המיטב ממנה ומעצמך , שלך בידידות אוסנת
היי אוסנת.... אייך עבר עלייך החג?
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
