חלום בלהות (הסיפור של יהודה) (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
זהו הסיפור שחלקים ממנו סיפר לנו יהודה במהלך החודשים האחרונים, כפי שפורסם ב'ידיעון עפולה והעמקים', 26.1.2001. הכותרת של הסיפור היא: 'חלום בלהות'. לפני 27 שנים, במהלך מלחמת יום כיפור, קבר יוסף מעפולה חייל מצרי מהארמיה השלישית. מאז, הזכרונות אינם מרפים ממנו והוא פועל להביא את עצמות החייל המצרי לקבורה מכובדת. מאת: מוני בן יקיר זה 27 שנה שיוסף א., בן 50 מעפולה נתון בסערת רגשות. בלילות ארוכים ללא שינה הוא משחזר במוחו אירוע, לו הוא היה עד בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, סמוך לתעלת המים המתוקים של האגם המר, כאשר נימנה עם כוחות צה"ל שכיתרו את הארמיה המצרית השלישית. יוסף נפצע כתוצאה מהלם קרב והוטל אליו לקבור חייל מצרי צעיר כבן 25 שנורה ע"י כוחות צה"ל, בעת שניסה לברוח מהמצור לכיוון גבול מצרים. יחד עם עוד שני חיילים קבר יוסף את החייל המצרי בקבר זמני בלב המדבר. הוא זוכר עד עצם היום הזה את מבטו של החייל המצרי שקפא מצרור של יכיות. הוא משוכנע שאיש מלבדו אינו יודע את מקום קבורתו של החייל המצרי. המחשבה שגופתו של החייל המצרי האלמוני עדיין צפונה בקבר הזמני וטרם הובאה לקבורה בעיר מולדתו אינה נותנת לו מנוח. יוסף נשוי ואב לארבעה, מתגורר בדירת קרקע ושמשפחתו עוטפת אותו באהבה. פעמים רבות הוא פנה למשרד ראש הממשלה כדי שיסייע באיתור הגופה ומסירתה לידי המצרים. "עד כה נעניתי כי הנושא נמצא בטיפול, אך טרם נעשה דבר", הוא אומר. הגם שיוסף סובל מהלם קרב, הוא אינו סובל משום מחלה נפשית. דבריו נאמרים בבירור, כשכל פרט מהשתלשלות אירועי המלחמה, כולל קבורתו של החייל המצרי, מנוסחים בדייקנות רבה, ללא בלבול. - מדוע לא יצאת עם הסיפור עד כה לתקשורת? "חיכיתי וחיכיתי לשוא, שהמדינה תדע לטפל בנושא כה רגיש. משלא קיבלתי עד כה תשובה סופית, למעט הבטחות והבטחות להוצאת הגופה ולהחזרתה לידי המצרים, נאלצתי לפנות אליכם בתקווה שהדבר יטופל על ידי השפעה ציבורית". - אנשים ששירתו איתך והיו עדים לאירוע שכחו ממנו מזמן. מדוע אתה ממשיך במאבקך? "ברגע שחייל נורה למוות, יש לנהוג בגופתו כאל גופת אדם. בשנייה האחרונה של גסיסתו, הוא עוד הביט בי, ובמבט זה כיסינו אותו בעפר, ממש בלב המדבר. המחשבה שגופה זו עוד מכוסה עפר ולא הובאה לקבורה בארצו אינה מסבה לי נחת. אני רואה את אותם הפנים בחשכת הלילה. מייד מציפות אותי המחשבות, כמו העובדה שאולי הוא אב לילד, בן להורים, כמוני כמוך, כמו כולם". - איך תזכור את שחלקת הקבר הזמני, הרי מאז עברו 27 שנה? "אני מוכן לצאת בכל רגע לשטח הזה, ומסוגל בקלות רבה להצביע על מקום קבורתו הארעי. מראות הזוועה מהמלחמה ונפילתם של חברי הטובים מהצנחנים לא היקהו את הזיכרון שלי. אני מסוגל להצביע על המקום, ואולי בפספוס של רדיוס 2 מטרים". - האם תיעדת בכתב סימנים שיוכלו להצביע על מקום קבורתה של גופת החייל המצרי? "בהחלט. עשיתי זאת באמצעות האינטרנט, שבעזרתו אני חוזר ומשחזר את מאורעות המלחמה ואת השלכותיה, כמובן כולל איתור מקום קבורתו של החייל המצרי". - ואולי פונתה בינתיים גופתו של המצרי? "במשרד ראש הממשלה לא התעלמו מפניותי. הם קיבלו חומר מתועד והבטיחו להסתייע בי, כך שלהערכתי עדיין לא הוצאה גופת החייל המצרי. אילו הייתי יודע שאכן הוצאה הגופה היה הדבר מסב לי רוגע ושלווה". יוסף מוקף ברוב הזמן בחברים, לא בשל עברו הצבאי אלא בזכות אהבת האדם שבו. רעייתו כמו ילדיו מחזקים אותו כאשר המועקות המהוות סיבה למוראות המלחמה פוקדות אותו לסירוגין. הוא משוכנע שכאשר תימצא תשובה לדאגתו לגורל גופת המצרי, יקל הדבר נפשית עליו.
יש לציין שזה מקרה אחר לגמרי שקרה כמה ימים אחרי מקרה הכתבה
היי שלום וערב טוב לכולם . קודם כל , תודה לדרור ,על פירסום הסיפור , ולך יהודה . כל הכבוד על הסיפור, הפירסום והחשיפה ,החלקית אולי 27 שנים . דור שלם בנינו . ואתה עם מועקה וסבל בלב ,אלוהים , זאת ממש שערוריה שאין עם מי לדבר במדינה הזאת . אולי כפי שאמרת ,הפניה הציבורית והעלאת הנושא לתודעת הציבור יעשו את שלהם . רעש . והומניזם . כדי להראות לאויבים שיש , עוד צלם אנוש בנישמתנו . ואולי סוף הסיפור יגמר בטוב , שהחיל יחזור למקומו , ומנוחת נפשך תשוב למקומה . ליבי באמת נישבר אני יכולה להבין מעומק נישמתי את הרצון הזה שלך להישתחרר מחזיקה אצבעות , ושהפירסום דווקא עכשיו יכה גלים , שלך אוסנת ,
תודה אוסנת
יפה מצידך מורי שניערת אותנו קצת. חשוב מידיי פעם להוציא את מועקות ליבנו שמטרידים אותנו ללא הפסק. דניאל שמקווה לעלות כיתה.
אין מה לאמר פשוט אין והעינים העינים זה הכי קשה אתה נשמה איש. תתחזק מבין לליבך.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
