פעילותם של המוגבלים בקהילת היהודים(ה)

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

30/05/2001 | 06:51 | מאת: דניאל

קשה היה להתעלם ממי שמנהל ומגיש משקאות או מוצריי מזון במזנונים של מועדוניי הקהילה היהודית. כן לא תאמינו ...מי שמנהל הם לא פחות מאשר ילדים או נערים או בוגרים שלקו בתסמונת דאון(אוטיסטים בשפת הרחוב). ואותם מקסימים מינו אותם בכל מועדון בעיר שהם יהיו חלק בלתי נפרד מהקהילה,וכמובן שהם בפעילות רגילה בחיי הקהילה. וכך הם לא מרגישים יוצאיי דופן. אתם חושבים שאי אפשר ליישם זאת גם בארצנו? קודם שיקבלו אותנו אתם אומרים... דניאל.

לקריאה נוספת והעמקה
30/05/2001 | 07:36 | מאת: גיל

תיקון טעות: "אוטיסם" אינו "תסמונת דאון". ל"תסמונת דאון" קוראים בשפת רחוב "מונגולואידים". פרט לזה, אני מסכים ורואה בעין חיובית מאד את שילובם ופעילותם!

שלום גיל, ההודעה של דניאל התייחסה ליחס אל המוגבלים, ולא להגדרה של מוגבלותם. גם אצלנו, יש כאלו שמתייחסים אל נפגעי הלם-קרב כאל חולי-נפש, ובכך מוציאים אותם מן החברה ה'בריאה'. ואיך אתה קשור בנושא? אתה מוכן להציג את עצמך? בברכה, דרור

30/05/2001 | 08:44 | מאת: משהו

תסמונת דאון = מונגולאידים בשפת הרחוב.

דניאל יקר, כשאתה מספר על יחסם של יהודי ארצות-הברית למוגבלים, ועל כך שגם המוגבלים שמצבם קשה הם בני-אדם בעלי יכולת שניתן לממש, אני חושב על היחס שזוכים לו בארצנו נפגעי הלם-קרב. הרי זה נושא הפורום שלנו, ולא במקרה עולות כאן השוואות כאלו. אצלנו, לצערי, כל מי שאינו בריא ושלם וגיבור-חייל, גם אם יש לו כישורים רבים וטובים, מושלך הצידה כחפץ חסר שימוש. כך מתנהגים לפנסיונרים שכוחם במותניהם, לזקנים ולקשישים, לילדים מוכים ובעצם לכל מי שחלש. וכך מתייחסים גם לנפגעי הלם-קרב, שמשלמים מחיר כבד על התרומה שלהם לאלו שמתעלמים מהם היום. המסר העולה מן ההודעה שלך הוא שבארצות-הברית אפילו החלשים ביותר יכולים לשוב ולהשתלב בחיים, ואילו כאן גם אלו שיש להם עוד הרבה מה לפעול בחייהם אינם זוכים ליחס הוגן. תודה שהזכרת לנו על מה אנחנו מדברים כאן, דרור

31/05/2001 | 12:51 | מאת: צביקה קומיי

והיה ממש כייף לראות את בני הנוער הנכים משתתפים בחיי הקהילה בעצם הפעילות שלהם ומכאן את הייחס של בני הנוער הבריאים לנכים מתוך הכרות "אינטימית" ולא מתוך איז עלון המסביר איך יש להתנהג לאוכלוסיות כאלה ואחרות צביקה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב