פיגועים

אתמול נהרגו שני הורים ונשארו 6 יתומים קטנים. הערב היה פיגוע בנתניה, והכתבה המובטחת בערוץ 2 על ששת היתומים הקטנים נעלמה כלא היתה מעבירה את הזירה לתוכניות מלהיבות כמו ה"פיתוי". אבל לא על זה רציתי לדבר. יש לי אחות בת 16 וחצי. תלמידת תיכון. מין גיל כזה שהכל בו שחור לבן. (אין לי מושג מאיפה הגיעו הקצפת והדובדבנים מהשיר הידוע...) אחותי כמו כל שאר משפחתי גרה בישוב בלב הסערה והשטחים. אתמול היתה לנו שיחה די קשה על כל המצב. בשבועיים האחרונים היא הייתה ב 3 הלוויות. אותי בתור העלק שמאלנית של המשפחה, היא מתקילה בשאלות של "נו, אז מה את מציעה?". היא דיברה על התקשורת שבמקום לדבר על ששת היתומים ועל ההורים שנהרגו, מדגישה רק את הנושא של מה עלולים לעשות חבריו הכהניסטים של הנרצח. לא עקבתי אחרי כל הדיווחים בתקשורת, אבל בהחלט התייחסו מאד לנושא של מה עלול לקרות ומה קרה בעקבות זעמם של האנשים והמתיישבים על הרצח הנורא. אמרתי לה שעם כל הכאב והצער, הפתרון איננו לדעתי במשהו מעין "מוות לערבים" , פגיעה בלי הבחנה באנשים חפים מפשע, ושאלימות אינה פותרת אלימות. השיחה הלכה ונעשתה דומה לדו שיח של חרשים, כשבאיזשהו שלב היא הטיחה לעברי "את יודעת נעמה, שאני יכולה לנסוע מחר לירושלים ושיהרגו אותי? את יודעת שיכול להיות שזו הפעם האחרונה שאנחנו מדברות?" ולא היה לי מה לומר לה. אני באמת מחזיקה בדעתי שאלימות סתם אינה פותרת אלימות, ושכל המצב הוא מסובך עד אימה, אבל מה שכל כך כאב לי הוא, שילדה בת 16 וחצי, חיה בחרדה איומה. מה יקרה אם אבא לא יחזור מן העבודה בירושלים? מה יקרה אם אחותה הקטנה תיפגע בדרך לפיזיותרפיה בישוב לא רחוק מן הבית? ואני כל כך מבינה את הפחד שלה. במוצאי שבת נסענו מן הבית של ההורים שלי חזרה לירושלים. כל הדרך אחזתי בידו של משה בפחד, כל החושים דרוכים, חיילים מסביב, אבנים זרועות על הכביש. תודה לאל הגענו בשלום. אבל מה עם לא? ומה עם המתח והחרדה? ומה עם כל אלו שלא הגיעו בשלום? מה אני מנסה להגיד בעצם? שאם הייתי יכולה , הייתי לוקחת את אחותי (אפילו שהיא תחשוב שזו התקפלות ושאם נעזוב אז הם ינצחו וכל זה) ואת כל שאר המשפחה שלי למקום בטוח יותר. אבל אין כזה בנמצא בזמן האחרון. והתקווה שלנו ליום שקט נתבדתה באחת. ועוד משהו, קודם דיבר מנהל מד"א ואמר שיש בנוסף לפצועים ה"אמיתיים" עוד שני נפגעי הלם, שמוגדרים בדרך כלל כפצועים קל מאד.... ושאלתי את עצמי, קל מאד? וערב שקט לכולם נעמה

לא נעים צביקה נ.ב זאת אולי תשובה באנאלית אבל אין לי מילים

אין עם מי לדבר נעמה, אם לא נבין את זה, יצטרך מי שלא יודע, ללמוד לשחות, הוא רוצה אותנו בדד סי.

יו כן בי דד רייט אבל אני מסתכל על אוייב רק דרך כוונת רובה לא ים ולא ים המוות צביקה