אר. פי. ג'י. בתל אביב (ה)

למרות הכל, בוקר טוב, משום מה נזכרתי בשיר, שאולי בכלל לא שייך, ואולי דווקא משום כך שייך כל-כך. זהו שיר שפורסם בזמן מלחמת לבנון, לפני כעשרים שנה, ונכתב על ידי יצחק לאור. אר. פי. ג'י בתל אביב בלילה כמו זה אם היה עובר את בשרך רעד כאילו סיוט פלח את שנתך יכולתי לקום וללכת בשקט אל המטבח ולכתוב לך שיר שישיבך אלי בבוקר לאסוף את גל האהבה הגואה הזה שבו את לא יודעת כמה אני אוהב אותך ותקראי אותו מחר ועכשיו בלילה הזה בתל אביב המשמידה אני קם אל המטבח מעלה בו אור ואני שומע את התינוק בוכה בבית ממול ואת קול אמו הטובה מרגיעה אותו ואני מוותר על קולות המזמוז למטה ברחוב ועל השיעול ועל הנחירה ועל שיחה בסלון המרוחק, על צפירת מכונית, על נהמת המנוע, על הרדיו החולף, על המטוס בחושך ואני מנפח את הקולות הללו אפילו את נשימתך. אשאר רק עם צווחת העוללים במערב בירות. רחקנו מאוד זה מזו במלחמה הזאת למרות ההסכמה הפוליטית המלאה בינינו. כאילו צפנו מן החוף והלאה על שני קרעים של אדמה. בבוקר לא אשיב אותך אלי ולא תשיבי אותי אליך. כמו זרים נשתה את הקפה בבוקר. כמה מאוסה פתאום אהבתנו. במרחק ירייה מהמטה הכללי במרחק זעקת תחינה מן החייל העובר בכביש