זכרון מדומה
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
מאז שאני זוכרת את עצמי לא ידעתי להתמודד עם לחצים ותמיד חיפשתי תשומת לב אימהית אצל נשים אחרות. מה שהתחלתי לעשות בגיל ההתבגרות היה להתקרב לאנשים על ידי בדיית סיפור תקיפה מינית שעברתי. ככה קיבלתי את תשומת הלב שכה כמהתי אליה וגם אותם אנשים ראו אותי פתאום כחזקה ולא כחלשה שכן התמודדתי עם טראומה בעיניהם ויצאתי חזקה לכן פחדים, חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ וכד' הפכו פתאום ללגיטימים. כמעט בכל מערכת יחסים בחיי אני מביאה את הסיפור הזה, משתמשת בו כדי להראות אמיצה וחזקה וכדי לשמר את תשומת הלב של הצד השני. אני יודעת כמה זה לא בריא. זה אפילו התחיל להשפיע עלי בחלומות או במחשבות של לפני השינה. לפעמים אני מדמיינת את עצמי בסיטואציה של האונס וחשה את כל תחושות ההשפלה והבושה למרות שאני יודעת שכלום לא קרה. אולי משום שאימצתי לעצמי טראומה שלא הייתה שייכת לי ושלא קרתה מעולם. אני לא יודעת איך להפסיק את זה ואני מתביישת לדבר להודות על כך בטיפול שאני עוברת. מה עושים?
.
?
שלום אלומוג , כדי שתחכי לתגובה של מנהל הפסיכוטראפיסט דרור גרין . אלן
אלמוג יקרה, דרוש אומץ כדי לחשוף את השקר שמאחוריו את מסתתרת, ואני מעריך את העובדה שעשית זאת כאן. אני משער שהיתה סיבה לכך שבחרת דווקא בסיפור של אונס. לא תמיד מתבצע אונס בתקיפה מינית, וניתן לאנוס גם בדרכי כפייה רבות אחרות. במידה מסוימת, את עצמך אנסת על עצמך את סיפור האונס, שאיפשר לך מגע מסוים עם אחרים, ואני משער שזה לא היה קל. חבל שקשה לך לדבר על כך בטיפול, אבל אני משער שאת יודעת שהטיפול מתחיל רק כאשר קיים אמון בין המטפל והמטופל. כדאי שתמצאי דרך להעלות את הנושא בטיפול, ולמעשה להתחיל בטיפול. כאן, בפורום, אנחנו לא בודקים את אמיתות סיפורי הטראומה. כאן אנחנו מנסים ללמוד זה מנסיונו של זה איך להתמודד עם טראומה, ואפילו סיפור כמו שלך מאפשר לנו לעשות זאת. למעשה, הטראומה שונה מאדם לאדם, אבל גם נפגעי הלם-קרב צריכים לעתים להתאים את הסיפור שלהם לדרישות של הסביבה, כדי, למשל, לקבל הכרה על-ידי משרד הביטחון. לעתים זוהי טראומה בפני עצמה. תודה ששיתפת אותנו בסיפור שלך, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
