הכל עומד על בלימה (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
הכל עומד על בלימה . הכל עומד על בלימה , בין אדמה ורקיע , אנחנו חשים שבירים , אנחנו כל יום אוספים חלקים , מוציאים יותר ויותר בתוכנו סדקים . אנחנו נשברים , נפרמים , מתפרקים , ועוד מעט נוכל לאסוף עוד חלקים . בכי של ילדים , זעקה של בני-אדם האוהבים את החיים . אנחנו עדיין שפויים , רק הפלסטינאים מעללים את השהידים , מעללים את המתים , חוגגים , האם זו לא רק אשליה , הצגה עבורנו , אנחנו לא מסוגלים להשתתף בהצגה , הצגה של טירוף וזוועה . הצגת חסרת -תכלית , הצגה לא הגיונית . אנחנו לא הם , והם לא אנחנו , וכך נפער תהום בינינו , כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו .
אלן יקר, כמה יפה אתה מצליח לבטא כאן את תחושותיך, וגם את תחושותיהם של רבים אחרים. כעת אלו הרגשות הנובעים מן הרגע הנוכחי, הקשה, המבעית. לרגע, אכן נדמה שהכל עומד על בלימה, שכל רגע משהו עשוי להתפוצץ, ששום דבר אינו בטוח. וזה נכון, כמובן, במידה מסוימת. אבל אפשר גם לסגת שלושה צעדים לאחור, ולהתבונן במהלך ההיסטוריה. במשך עשרות השנים האחרונות מתקיימות כאן מלחמות ואירועי טרור אינם דבר מה בלתי-שכיח. ולמרות הכל נוספו כאן מיליוני בני-אדם, נבנו בתים וכבישים, נוצרה תרבות, הכלכלה פרחה, וחיי היומיום נמשכים למרות הכל. אז אולי לא הכל עומד על בלימה? אולי מתחת לכל הרעש הזה יש בסיס קבוע ואיתן, ואסור לנו למהר ולהתייאש? שלך, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
