ליהודה - במיוחד.

תראה שאלת אותי שאלה, ואחרי שעניתי טיפלתי במישהי, ואחר כך בעלי טיפל בשרת אז לא היה לי אינטרנט. רציתי לספר לך על אישה אחת מאוד בודדה, שגרה לבדה, לא היה חסר לה כסף, או בית או בגדים. אבל היא היתה לבד. חברתי, מנהלת בי"הס שבו לימדתי, היתה פוגשת אותה בבוקר ליד הדלת, ואומרת לה "בוקר טוב" במאור פנים, שואלת לשלומה, משוחחת איתה מעט, ואחר כך היתה פונה לביה"ס לעבודת יומה, עד שעה מאוחרת. פעם אחת אחרי שנים שכך נהגה, אמרה לה האישה "רציתי לומר לך את זה כבר מזמן והתבישתי, אבל עכשיו אני רוצה לספר לך, שכל בוקר הייתי מחכה ל"בוקר טוב" שלך, למילים החמות שלך, זו היתה השיחה היחידה שלי במשך כל היום, כל יום את מחיה אותי מחדש, חברתי כששמעה את זה מאוד התרגשה, משני הכיוונים, הן מצד הזעזוע לנוכח בדידות של אדם, והן מצד הטובה שעשתה מבלי דעת. היא כמובן הקפידה לבקר את האישה, גם כשחלתה ולא ירדה ממיטתה, ודאגה לה עד לרגע האחרון, ולנו היא סיפרה כמה מוסר זה נתן לה, ואיך להעביר את זה לבנות, כמה אנחנו מתלוננים על כל מיני קשיים אמיתיים או מדומים, וכשאנחנו רואים את הבדידות המזעזעת הזו, אנחנו מבינים שבעצם טוב לנו. הרבה אנשים באים לבית התמחוי לאכול, אני יודעת שאפשר להביא להם את האוכל לביתם, כמו שעושים עם מוגבלים, וקשישים, אבל הם לא רוצים, הבושה מהם והלאה, כשבמקום, יש עוד אנשים לשוחח איתם, יש סועדים, ויש מגישים, והרבה חברויות נרקמות במקום הזה, שהוא בסה"כ מסעדה ללא תשלום. מאור פנים שלך ליהודי תשוש, יכול להחיות אותו, מילה טובה, יכולה למנוע התאבדות (כן היו מקרים) ובכך לזכות לעולם הבא, כי כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קים עולם מלא" וכל מי שעוסק במצוה שכרו גדול. וזוהי גמילות חסדים אמיתית, ושתדע לך שמה שיציל אותנו בחבלי משיח הוא , לימוד תורה וגמילות חסדים, ומי שלא למד תורה ועסק בחסד, ניצל, ומפרשים את זה על דרך שאנחנו אומרים להקב"ה "אנחנו הרי בזכות לא נינצל, אין לנו מספיק זכויות, אבל תעשה עימנו חסד, כשם שאנחנו עשינו חסד" וחסד זה דבר שאין לו שיעור, יכול להיות עם עניים ועם עשירים, עם קטן וגדול, בכספו, או בגופו, במילת עידוד, ובשימוח יהודי, וכל מה שלא תמצא שהוא בכלל מצוה, אבל הוא עוזר ליהודי (בתנאי שאינו בניגוד לחוקי התורה ) הרי הוא חסד. ואני מקוה שתחזיק מעמד, כי קופת עם ישראל חסרה זכויות עכשיו, ואנחנו נמצאים בתקופה של "חרון אף" ואנו נענשים על חוסר אהבת ישראל, וחוסר אחדות בעם, כל שאר החטאים שעושה האדם, בינו לבין בוראו, או בינו לבין האדם כלפיו חטא, ועל כל אלה יש מחילה בכל מיני דברים, וכשיש אחדות בעם, הקב"ה מאריך אפו עד שהאדם ישוב בתשובה, להקב"ה יש זמן בלי סוף, אבל כאשר מדובר בשנאת חינם, אז הקב"ה מתרגז באמת, ומתחיל להעניש בצורה קשה. אז איך ניצלים מזה? ואיך זוכים להפוגה, או הצלה? ואיך רואים פתאום ניסים? ע"י גמילות חסד, והנה אנחנו יכולים לראות עם כל האסון הגדול של ורסאי, איך חרדים ליד חילונים, מוסרים אבן אחר אבן, זה לידו של זה, הוא בלי כיפה, והוא עם ציציות משתלשלות בחוץ, ואף אחד לא מסתכל על זה, אלא איך להוציא עוד מישהו מבין ההריסות, איך להציל עוד יהודי, והדברים האלה, הכאב הזה, הצער הזה מאחד את כולנו, וחבל שאנחנו צריכים להיזדקק לאירועים ומראות כאלה כדי להבין שאנחנו עם אחד, לא אשכנזים, ספרדים, שמנים רזים, חכמים טיפשים, מהנדסים ופועלי יצור, אלא עם אחד, שגורש מכאן לפני אלפיים שנה, ומנסה לחיות, ואם לא נתבונן על כולנו כאחים, הרי שאובדננו מובטח, ואם נעזור זה לזה, בכל מה שאפשר, אזי , יש לנו תקומה, ולא הצבא הכי חזק שבעולם, או המנהיג הכי "משוגע" שיכול להיות יעשו את זה למעננו, כי "לב מלכים ושרים ביד ה'" ויש לנו דוגמאות ניצחות לדבר. ואנחנו, צריכים לעשות מה שמוטל עלינו במשבצת הקטנה שלנו, לעזור למי שאנחנו יכולים, לקטר פחות, ולאהוב יותר, ואז נראה את הישועה.

שלום רוז תודה על הכול האמת שהיום אני כבר יותר מבין שאני נתמך על ידי אותם אנשים נחמדים יותר משהם בי כך לפחות אני מרגיש מזמן לא יצא לי לדבר עם אנשים על עניני דיומא היום אפילו בישלתי קצת והיה מאוד מגניב למרות שאינני מרבה לאכול היום החלטי שאני אוכל איתם ולידם וזה לדעתי נתן להם הרגשת שייכות שהנה גם הוא אוכל איתנו למרות שבאמת לא הייתי רעב לא יודע זה נתן לי כוח להמשיך ולהרגיש טוב עם זה אני כל כך רוצה להמשיך להיות שם ולשבת עם אותם אנשים אך אני מאוד פוחד מימים קשים שהם יפרשו אותם לא נכון ויש עוד דבר שמאוד מרגיז אותי זה מאבקי הכוח שיש שם בין המפעילים לעיריה וזה עלול להוציא אותי משליטה אך איני רואה שום בעיה כללית שתוציא אותי מזה

אין שום מאבקי כוח, יש מאבקים על כסף, תניח לדברים האלה, אין לזה סוף וזה יוצא משליטה. ואגב פחד, אמר נדמה לי רבי נחמן מברסלב ,אין לו לאדם לפחד, אלא מין הפחד עצמו, ואם תעמיק לחשוב תראה כמה הדברים נכונים, הפחד הוא שגורם לנו לשיתוקים שונים, לעצירה, לפגיעה. לילה טוב יהודה, אני שמחה שאתה רואה חיל.