עובדה

מישהו ראה עובדה עם אלנה דיין? היא ראיינה חברה מדובדבן ושאלה אותם שאלות קשות - אני התחלתי לראות מהאמצע וסתם רציתי לדעת אם עוד משהו הסתכל...

סתם מראים לכולם ........נמאס לי מהתקשורת רק משחקים ליידים של האויב

ערב טוב אור , הכתבה נועדה לצורכי פנים , לעלות את מורל היחידה , וכדי שנעריך יותר את עבודתם . רוב הפיגועים באמת נמנעים ע"י יחידת דובדבן ואנחנו חייבים די הרבה . אם מדברים על תרומתם הם לא רק נפגעים פיזית , הם גם נפגעים נפשית כדי שנוכל לישון בשקט הרבה מהם נפגעו מהלם-קרב ועל כך אני מביע את תודתי אליהם . סוף-סוף נתנו לחיילים הללו פנים אנושיות . אל תכעס חביבי , אני רואה שהלילה יש לך מצב רוח טוב וזה משמח אותי . אלן

האויב היחידי שלך אור נמצא בראש שלך

שלום ליאורה ולחברים , אני ראיתי את התוכנית של אילנה דיין , היא שאלה שאלות קשות ששנים לא העיזו לשאול בחברה הישראלית . היא שאלה אחד הלוחמים עד איפה כדי להגן על המדינה הוא מוכן להגיע . האם לא יכול להיווצר מצבים שתינוק יהרג תוך כדי ניסיון לתפוס מבוקש והוא עלול להיות פגוע לכל החיים . בגלל אותו רגע . היא שאלה אותה מה זה עושה לך כשמחבל מתפוצץ ומתפרק מול אינך . אז הוא ענה לה שהוא מוכן לסבול כל החיים כדי לסכל פיגוע אחד . אני חשתי רגשות מאוד מעורבות . החיילים בגיל כה צעיר לא מודעים לסכנה בגיל כה צעיר והם חדורי רוח מלחמה כי לא נותנים להם את הזמן לחשוב על מה שהם עושים בזמן השירותים ולא מספרים להם את הסכנות שהם עומדים לפניהם . שאלו מה יקרה אם ישרט לכם המוח . אחד ענה לה שהוא מוכן לשלם את מחיר . אחר אמר לה שיש גבול מוסרי שהוא לא מוכן לעבור אותו . הכתבה הייתה מאוד אינושית ואוהדת בניגוד לדימוי שנוצר ליחידה בתקשורת . ראו פנים אינושיות של בחורים צעירים העומדים לפני דילמות בלתי אפשריות . אני עד היום לא חשבתי אישית לרגע כשביצעתי משימה בתוך שוטר צבאי. אם הייתי חושב על אותם המשימות , נראה לי שלא הייתי מבצע אותם ולא הייתי נפגע בהלם-קרב . זו אחד הסיבות שהצבא מתעלמת מנפגעי- נפש . לא רוצים שיהיה לכך יותר מדי מודעת אחרת אנשים לא ירצו לבצע תפקידים שונים . אני עצמי לעולם לא חשבתי על הסיכונים שאני לוקח ובדיעבד לקחתי סיכונים בלתי אפשריים . להוביל בניידת שבע מחבלים לבד . לבצע חיפוש של מכלאה של 300 עצירים יחד עם המפקד שלי . לא חשבתי על מה עלול לקרות לי . אם הייתי חושב לא הייתי עושה את זה . הרמטכ"ל ענה לאילנה דיין לשאלתה מה אתה חושב על הנזק למוחם של החיילי -דובדבן . הוא ענה לה שהטראומה של אוכלוסיה שלמה בפיגוע נותנת למדינה זכות לקחת חייל ולבצע איתו פעולה שהסיכוי שהוא ישאר פגוע , אם סיוטים כל החיים אפשרי . הוא בכלל לא דיבר על הפגיעה הנפשית של אותם החיילים וברח מהשאלה בצורה אלגנטית . אני מבין שהוא יושן טוב בלילה ואין חרדות וסיוטים . אני יכול להבין שמסכנים חיילים בפעולות שונות אך שמרגע שנפגעים מתעלמים מהם , ומתעמרים בהם הדעת אינה סובלת . אני נשארתי עם פרופיל 21 ללא שום טיפול ושיקום ונלחם כבר 4 שנים שיכירו בי כנכה צה"ל . אני מקווה שהכתבה היא סמן לפתיחות חדשה בצבא אך אני חושש שלא . בידידות אלן

שלום אלן, כמוך מאוד התרשמתי מהתוכנית - ומהאופן בו האלו את המחיר או ה"עלות" שהחיילים עשויים לשלם. חשתי במתח שבין: מחד, חוסר היכולת של החיילים לשמוע/להבין מה שניסו לומר להסביר להם מפורשות עם דוגמאות מדויקות, מוכרות וכואבות ומאידך ,הצורך העז של הצוות לגרום להם לחשוב על זה ועוד למול המצלמות..... ניסיתי לחשוב מה השאלות האלה הותירו אחריהם, לאן הם לקחו את הילדים-חיילים? אחר כך- ואז ניסיתי לחשוב מה למעשה היו המניעים של התוכנית ושל אילנה דיין וזה גרם לי להסתכל על הכל קצת אחרת.... מה אתה חושב? - ליאורה