יחידת "דובדבן"

האם התנדבות ליחידת "דובדבן" משמעותה, מעבר לסיכון הפיזי הידוע לכל, הסתברות גבוהה ביותר ללקות, במהלך החיים, בקשיים נפשיים פוסט טראומטיים וכו אם כן, האם מובאת האינפורמציה לידיעת המתנדבים הצעירים?

האם אתה שואל כי אתה מעוניין להצטרף ליחידה או משום ששירתת בה בעבר וכעת אתה מוטרד?

כל החיים זה סיכון ללקות בפוסט טראומה

שלום יובבי , הסכנה הזאת קיימת ברוב היחידות הקרביות .צה"ל אינו מפרסם נתונים על הנושא . אך לא כולם נפגעים , ויש צעירים אשר חזקים ומרוסנים . אך צעירים שאופיים רגיש , עלולים להפגע בקלות יותר . כי כדי להיות ביחידת דובדבן חייבים לקחת זהות אחרת , לא מוכרת . זהות ערבית ,ללמוד על מנהגיהם ,להתנהג כמו הם . הדבר יוצר בעייתיות לא קטנה . אך לפי מה ששמעתי מחיילים ששירתו ביחידה היחידה מלווה בשיחות עם פסיכולוגים ועם מפקדים שעברו הכשרה פסיכולוגית מיוחדת . אני לא הייתי מתחיל לדאוג לפני הזמן אם אתה לא בחור רגיש מדי ולא בעל עצבים חזקים במיוחד . בידידות . אלן

לפני שנים רבות מצאתי עצמי יורה באדם (חמוש) שהוגדר אוייב ממרחק של כ- 10 מטרים, ולאחר מכן מוודא שהוא "ישן לתמיד" ממרחק של כ- 20 ס"מ. באותו הזמן הסב לי האירוע סיפוק עצום. האירוע התרחש בארץ אויב, במסגרת אחת מאותן "יחידות מובחרות". לאחרונה התחלתי להרהר באותו אירוע, ואולם הפעם מזוויתו של האדם שקיבל מהמסגרת הצבאית "אישור להרוג". מאחר ואנשי "דובדבן" נחשפים/נחשפו לאירועים כנ"ל באופן תדיר יותר מכל אותן "יחידות מובחרות" (האמן לי). עניין אותי לדעת אם מישהו לוקח אחריות על ההשלכות הנפשיות, שהן פחות נראות לעין מנקודת מבטו של בן ה-18 השש להתנדב, ועלולות להופיע שנים רבות מאוחר יותר. השאלה מתבססת גם על אי הסימטריה בין התייחסותה של החברה הישראלית לנכות נפשית לבין התייחסותה לנכות פיזית.