אני זאב בודד

תודה על ההתענינות ותודה ליהודלה שהתקשר ותודה לטום בוי...תאמת אני כבר הרבה זמן על הפנים ולמרות כל הנסיון והידע שחבתי שאני כבר מכיר את כל החרא בסרט הזה עוד הייתי אני כבר 3 חודשים מגמגם אני כבר לא יודע למה לקשר את זה הרבה דברים רצים כל הזמן בראש ואני אשקרא על סף יאוש אני בלי כדורים כבר 6 שנים ולמדתי לחיות עם זה כמו הליכה על סף תהום שמרתי על עצמי כי ידעתי תמגבלות אבל הצטברו דברים עד שכבר התפוצצתי ואז לקחתי לפני 3חודשים קלונקס לשבוע והפסקתי חטפתי סחרחורות ולא יכולתי לקום מהמיטה ועשו לי בדיקות וזיינו לי תמוח על בעיות בסצוואר אבל נלחצתי ואחרי חודש חזרתי לעבודה והרגשתי מצויין שבועיים וז שוב לאט לאט התחילו עליות וירידות של מצב רוח הייתי מתעצבן מכל פיפס ומה שהכי מפחיד שכל התרגשות או עצבים ישר הייתי גם היום חוטף סחרחורת אז אמרתי ננוח וננוח אבל כלום בלבלו לי במוח המשפחה ולחצו אותי ללכת לפסיכיאטר והיא נתנה לי אפקסור ואחרי שבוע היו לי תוטפעות לוואי והפסקתי כי יש לי בעיה עם כדורים אני פןחד מהם פחד מוות ושוב לחצו וחזרתי לרופא שהתפלא ואמר שמה שנתן זה הכדורים הכי טובים והחליף לי לסרוקסט ..אבל אפילו לא השתמשתי במרשם ואז אשתי ישבה שבעה והייתי לבד בבית ואשקרה נגנבתי ולא הלכתי אפילו להלוויה ואז התחלתי להשתמש בקסנקס שוב שבוע יום אחד זה הרגיע אבל אחרי זה כלום לקחתי 2 -3 כדורים וכלום חרדות ופאניקה חבל על הזמן אז הפסקתי ואז בומבות חבל על הזמן ואני מרגיש שאני עומד לבכות אבל אני לא מצליח כנראה דכאון רציני וזהו כרגע המצב אני תקוע בבית חרדות דכאונות..שוב לחצו אותי המשפחה ללכת לפסיכיאטר ואז הלכו איתי אחי והרופא אמרה לא שהיא לא מוכנה יותר לטפל בי כי אני לא שומע בקולה ולא לוקח תכדורים ושהיא חושבת שחיבים לאשפז אותי דחוף ופשוט זרקה אותנו משם ומאז ששמעתי אשפוז אני בכלל על הפנים רועד מפחד לא יכול אפילו להתעצבן כי ישר סחרחורת מת לבכות ולא מצליח ולא יודע כבר מה לעשות

לכתוב, לדבר ולהוציא הכול. לא צריך ולא רצוי שישאר בבטן. עדי

אור אתה באמת לא לבד אנחנו כאן בשביל זה אז באמת בשביחל מה אתה צריך את הרעל הזה אולי תפנה לטיפול אחר כמו פסיכולוג למשל

אז הרגשתי משהו, עשיתי בדיקת שמיעה , אבל לא שמעת, או שלא רצית לענות.. תראה, מה יעזור אם תתאשפז? ימלאו אותך בכדורים, ויאימו עליך שאם לא תעשה מה שהם רוצים, לא תוכל לחזור לטיפולים, אני מכירה את זה לצערי, מבן משפחה. אז למה אתה בודד? אנחנו כאן. אני שולחת לך אי מייל, תבדוק עוד מעט

אני לא רוצה להתאשפז הם יאשפזו אולי גופה אחרי שאני יקח איתי כמה לא מסוגל ליהיות סגור או קשור חבל להם על הזמן אני מבחינת ימות עם הפלשתים אני לר רוצה כדורים והם לא מדברים על כדורקי הרגעה ממה שלקחתי הם נגדם הם רוצים שאני אקח כדורים נגד דכאון ושאני לא יפסיק למרות תופעות הלוואי...תפסו אותי על חם שאני לא לוקח כדורים אבל אני אשקרה בדכאון רציני אני יודע הפעם זה לא מה שהיה זה משהו רציני...אף פסיכיאטר לא רוצה לטפל בי פה באיזור כי שגעתי אותם הם לא מבינים שיש לי פחד מכדורים אני לא יעבור שוב 8 חודשי גמילה לא לא לא די זה מספיק אבל מאידך אני כבר לא סוחב יותר בעליה לא עובד לא יוצא מהבית לפני יומיים שברתי והפכתי מוסך שלא תיקן לי תאוטו תמזגן בגלל שלפני שבוע היה לי בעיה במזגן באוטו ותקנו ושלמתי 1400 שח כמו ילד טוב בשבת עד שתפסתי אומץ ונסעתי עם האוטו חטפתי התקפים אבל המשכתי כי אני יודע שזו הדרך ואז אחרי 50 קמ הפסיק המזגן לעבוד חשבתי שאני זהו מת אין לי אוויר קבלתי אחרי החרדות עצבים מה זה עצבים חיכיתי למוסכניק למחרת ובנס לא היה רצח אני לא צוחק כמעט רצחתי אותו השתחררו לי הברקסים לגמרי כל הרחוב שם היו על הרגליים ואף אחד לא העז להתערב הייתי בקריזה כולם ברחו משם...כל הפועלים עם בעל המוסך עזבו הכל וישבו ותקנו תאוטו ועד שלא ראיתי שיוצא אוויר קר לא נרגעתי...אשתי ברחה משם והזעיקה תאחים שלי והיה שמח אבל אחרי זה הייתי רגוע יומיים כמו תינוק אז היום אני מתאפק לא להתעצבן כי זה כבר פוגע לי בבריאות וזה לא היה פעם היום כשאני מתעצבן אני חוטף סחרחורת ומושבת שעתיים ומרגיש שגם את זה אני כבר לא יכול אז אני מתאפק ומתאפק מרגיש שאני מת לבכות ולא יוצא ושוב סתם פתאום חרדות פאניקה מרגיש כמו מצורע בבית כולם הולכים סדורים עובדים ואני כמו שמוק לא יודע מה לעשות

ערב טוב "אור " , אני חשתי את כאבך ואת הסבל שאתה עובר . אתה זאב בודד , אנחנו להקת של זאבים בודדים . אני חושב שלתת לעצמך להתפרק , לבכות , לבכות הרבה זה מאוד משחרר . אתה גם חייב לפנק את עצמך הרבה . לא להכביד על עצמך במשימות קשות מדי. אם תמצא מטפל שתיתן בו אימון , פסיכולוג מעולה הוא יעזור לך לשחרר אותך . אני שמח ששיתפת אותנו . אתה לא לבד עם זה . גם לנו זה קורה מפעם לפעם . העובדה שאשתך הלכה להלוויה ונשארת בבית העצימה את החרדה והדיכאון . זה מפגש מחודש עם הזיכרונות שכולנו היינו מעדיפים לשכוח . נראה לי גם שכדאי לך להחליף את הפסיכיאטר . אם אין לך אימון בו , אין שום סיבה שתסמוך עליו . גם אחרי שהוא הפחיד אותך באישפוז . לדעתי הוא יפגע בך יותר תמצא איש מקצועי יותר . תפקידו של פסיכולוג , או פסיכיאטר אינו להטיל בך דופי ולאיים עלייך . אל תתיאש , אני תמיד יהיה מוכן לעזור וגם אם תרצה להתקשר אתה מוזמן . אני מקווה שההומור שלך תחזור במהרה . בקשר לתרופות אל תעלה ותרד במהירות מסחררת את המינון זה ישגע אותך . תעשה את כל השינויים בהדרגה . גם אם אתה מחליט להפסיק כדי להוריד כל יום קצת ובהדרגה אחרת ימשיכו תופעות הגמילה הקשות . תיהיה חזק ואל תתיאש . אנחנו איתך באהבה . אלן

אלן אני לא לוקח תרופות בכלל אבל לאחרונה לקחתי לכמה ימים כי כבר לא יכותי יותר כבר אבל נוכחתי לדעת שמה שלקחתי זה רק דגדג לגוף שלי או הזכיר לא נשכחות וזה לא השפיע עלי כנראה רק כמויות אני צריך ואני לא מוכן וכנראה אני משלם מחיר אני היום הולך לרוץ עד שיצא לי הנשמה אולי זה יעזור כי אני כמו פצצה שעומד להתפוצצ