בוקר טוב לכולם

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

20/06/2001 | 09:18 | מאת: טום

אתמול החלטתי סוף סוף להתחיל לעשות קצת כושר,יצאתי בערב והלכתי כמעט שעה הליכה מהירה,חשבתי על דברים שאני אוהב,התחברתי לווקמן עם השירים המיוחדים לי וכמה שהיה קשה בעיקר בסוף-עצרתי והרגשתי שכבר אין לי אוויר,היו לי בחילות,הרגשתי שאני כבר לא יכול להמשיך,חשבתי הנה עוד רגע ואני מתעלף,בסוף נרגעתי,לקחתי נשימות עמוקות,חיזקתי את עצמי והמשכתי עד הבית,המשיכו לי אח"כ גם הדפיקות לב המהירות אבל זה עבר. גם התחילו כאבי ראש אבל לקחתי אקמול והתעלמתי. היום לצערי על הבוקר חטפתי סחרחורת וזה ממש הפחיד,נכנסתי ללחץ,אני מנסה עכשיו להרגיע את עצמי ולקוות שזה לא יחזור כי מחר יש לי ארוע ואני חייב ללכת ואני מת מפחד שזה יקרה לי שם. אני גם מקווה לא להיכנס ללחץ,אבל אני באמת נורא לחוץ פתאום. מה שלומכם אתם? יהודה יש ימים טובים ויש פחות החוכמה היא לעבור בשקט את הימים הרעים ולחכות ליום למחרת ולקוות שיהיה טוב יותר. אני מקווה שמחר תקום טוב יותר.

20/06/2001 | 09:23 | מאת: יהודה

תודה טום אירוע גם לי יש בשבוע הבא וזה של גיסי הוא מתחתן ואני כבר הודעתי שלא אלך רק מהסיבות שציינת כאן וגם השאלות המרגיזות אתה נראה בסדר למה אתה לא עובד וזה מאוד מרגיז אותי כך שאני באמתלא יודע מה לעשות אני לא רוצה לפגוע באשתי אבל לא יודע מה לעשות

20/06/2001 | 09:51 | מאת: ""אור""

בוקר טוב טומי בוי.....אני דווקא רצתי חבל על הזמן

20/06/2001 | 11:02 | מאת: רוז

לאן רצת?

20/06/2001 | 09:56 | מאת: אלן

בוקר טוב טום , אני שמח שהתחלת לשתף אותנו במה שעובר עלייך , תורה על התמיכה שלך . אני מבין את החשש שלך בקשר לאירוע . התחושה היא נוראית כבר הייתי במספר חתונות שכל חמש דקות יצאתי החוצה כדי לנשום אוויר ולהרגע. ברחתי מספר פעמים . ונאלצתי לענות לשאלות של כל בני המשפחה הסקרניים . אם אתה חייב להגיע תנסה להשאר זמן קצר ביותר . רק שיראו אותך . לדעתי התחושה שכולם נהנים ואנחנו מרגיש חרא רק עושה את החרדה והדיכאון עוד יותר גדולה . כל פעם שיצאתי החוצה מן האולם זה היה כדי לקלל את העולם . למה הם נהנים ואני מתענה ? אני בטוח שזה מה שכל החברים חשים פה . אני מקווה שתעבור את זה בשקט . בידידות ובהערכה על כך שאתה לא מוותר ומתמודד ונותן כוח לאחרים . אלן

בוקר טוב, טום, אתה צודק. לכל אחד ישנם רגעים של התמוטטות או התפרצות, ואלו הרגעים שבהם טוב שאנחנו מנסים להקשיב זה לזה ולתמוך זה בזה. לפעמים, דווקא ברגעים האלו, קשה לפנות למישהו אחר, ואני שמח שכאן בפורום נוצר האמון הזה ויש תמיכה דווקא ברגעים הקשים. אולי חשוב לדעת לזהות את הרגע הזה, שבו נכנסים ללחץ, ולשתף בו את האחרים, לפני ההתמוטטות. מה אתה חושב? שלך, דרור

מנהל פורום טראומה והלם-קרב