עצות לוועדה ?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
היי היום ב 4 אני צריך להופיע בפני וועדה , זו הוועדה העשירית שאני מופיע בפניה אני הלם קרב מיום כיפור והשגתי את סיכומי כל הוועדות , בכולם כתוב שמצבי הוא כרוני ,למרות זו הם לא מסכימים לתת לי קבוע , דבר שגורם לי למצוקה ודאגה קשה . הפתרון שלי הוא המנעות ,( זו גם הסיבה שהפסקתי להשתתף בפורום למרות שהחוויה הייתה ממכרת) וועדה כל שנה לא נותנת לי לשכוח , אולי יש לכם עצות לתת לי לדברים שאני יכול להגיד לוועדה ? תודה אריה
בוקר טוב אריה , צר לי לשמוע שנוקשים כל -כך איתך ולא קובעים לךה אחוזים קבועים , אני אחרי חמש שנים לא הכירו בי בכלל . אני שמח שאזרת אומץ לכתוב בו . אני מקווה שהחברים פה יוכלו לעזור לך . אני מקווה שתשאר איתנו . לפורום הזה יתרונות רבים . כולנו מבינים אותך ומבינים על מה אתה מדבר איתנו . אתה לא חייב להחשף . אתה יכול להשאר אנונימי . כל הודעה בנושא הלם -קרב מסומנות באות (ה) כך שאתה לא חייב לקרוא הודעות קשות אם אתה לא רוצה . אך אם עוברים עלייך רגעים קשים תמיד יהיה מי שיתן לך מילה טובה ותמיכה . אנחנו כולנו נמנעים במידה זו או אחרת מלעשות דברים וזה הבעיה מס' 1 של קטועי-הנפש . ברוך שובך . בידידות אלן
אריה יקר, זה קשה, ומתסכל, ואינני בטוח שיש לנו תשובות טובות לתת לך. אנחנו עוסקים כאן בדיני נפשות, ואילו הוועדות מנסות לחסוך בהוצאות ולמנוע את ההכרה מן הנפגעים. כנראה שהדרך להתמודד עם העינוי הנמשך הזה היא למנות עורך-דין שיעשה זאת בשבילך, עד שתזכה בהכרה. אני מבין שגם ההשתתפות בפורום מחזירה אותך שוב ושוב אל החוויה הקשה, ואני מצטער על כך. יש כאלו שסוברים, שהחזרה על סיפורי הטראומה שבה ומעלה את התחושות הקשות, ואחרים מרגישים הקלה לאחר ששבו וסיפרו את סיפורם. אצלנו בפורום החזרה על סיפורי הטראומה היא איטית, ושזורה בשיחות של יום יום, לעתים מתוך ההקשר החברתי ולעתים מתוך שעמום. המינון הנמוך של סיפורי הטראומה מאפשר, למי שרוצה בכך, להתמודד מחדש עם הטראומה. אשמח לראות אותך כאן. רק הבוקר נזכרנו, יהודה ואני, בקטעים קשים מתוך מלחמת אוקטובר שבעים ושלוש. מעטים כאן השתתפו באותה מלחמה, ונשמח אם תשתף אותנו גם בזכרונותיך. ומה קרה אתמול בוועדה? האם סוף סוף קיבלת הכרה לצמיתות? שלך, דרור
תודה דרור על ההבנה וההתעניינות . הפגישה נמשכה 4.5 דקות בדיוק . התשובה תגיע עוד חודשיים (זה הזמן שלוקח למחשבים שלהם לעבד את כל האינפו ) הם כנראה חושבים שחסר לי מתח :) בלאוו הכי מה שיש לי להגיד לא עניין אותם הם העדיפו שאתרכז בלענות לשאלות שלהם . אתה אמרת פעם שזמן לא חשוב אבל אבל אני חושב שנסיון לאבחן בן אדם ב 5 דקות הוא שחצני ומעליב אבל אני לא מקצועי , אבל בתור אחד שעוסק בתחום אשמח אם תסביר לי אפה אני טועה. תוכנה שהיא הרבה פחות מורכבת מבן אדם ,לפעמים לוקח לי שבוע על 10 שורות מתוך ה 2000 אני אתך בעניין של איטיות , אולי בשלל שהלם זה התפוצצות , זה מהיר מדי בשביל להבין מה קרה לך , אני שנים מסתובב עם הרגשה של משהו שאני לא יכול לבלוע אבל גם לא להקיא , נורא מעצבן
אריה יקר, כן, זה ממש מעצבן. גם אני חושב שלא ניתן לאבחן אדם בחמש דקות, וגם לא בשעה. זו יומרנות וגסות רוח. לדעתי, המצב צריך להיות הפוך. אתה צריך להגיש לוועדה חוות-דעת של אנשי מקצוע מומחים, ועל הוועדה לאשר זאת מיד. במידה ויש לוועדה ספקות, עליה להביא ממצאים ברורים ומובחנים שסותרים את חוות הדעת שבידיך. המצב הקיים בלתי-נסבל, וכואב לי לחשוב על האלפים, ואפילו עשרות האלפים, הנזקקים לחסדיהן של וועדות כאלו. אני משער שלא קל לך לעמוד בכך, ומחזיק לך אצבעות. חלק מן המשתתפים בפורום שלנו גם הם אינם מוכרים עדיין על-ידי משרד הביטחון, ואני בטוח שתמצא אצלנו אהדה והשתתפות. שלך, דרור
5 דקות?זה טוב.תהיה אופטימי,כי כמה שיותר מעט זמן אתה מקבל יותר,וזה בבטחון רב.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
