שלום לכם
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
כבר הרבה שנים אני מוטרדת בגלל אדם יקר לי, שהיה במלחמת יום הכיפורים, ויצא ממנה כאילו הכל בסדר, אבל ממש לא, ולאט לאט החיים שלו הלכו והתפרקו, למרות שהוא אדם מאוד מוכשר. אני יודעת שהוא במצוקה גדולה, אבל הוא לא מוכן לשמוע על שום אפשרות שאולי יש לו בעייה. הוא רק אומר שהכל אצלו בסדר ושהוא לא חושב שמישהו חייב לו משהו, ונהיה מאוד לא נחמד... יש נטייה כזו להניח לו, כי אי אפשר לעזור למישהו בכוח, ומצד שני - אולי לא צריך לוותר? הייתי רוצה לשמוע את דעתכם. תודה אלה
שלום אלה הענין די מוכר לנו אולי את יכולה לפרט יותר או אולי יכול האדם להגיע לפורום אני בטוח שכאן יקבל את העזרה הדרושה וגם כמה טיפים
תודה, יהודה אני לא יכולה לפרט הרבה, הוא שומר בקנאות על הפרטיות שלו. אני יודעת על עצבנות איומה כתוצאה מכל מיני רעשים (לפעמים ממש מינוריים) ולפחות בעבר על סיוטים ובכי בלילה (מעדויות - כי בחיים הוא לא מראה כלום), בעיות בחיים הפרטיים - עד כדי כך שהצליח להרחיק הרבה חברים טובים שהתעקשו להשאר איתו הרבה זמן, גירושין, בעיות בעבודה. וכבר הרבה שנים הוא מתחמק ממילואים כדי שלא יצטרך להיות קרוב לנשק... וקשה להיות לידו, זה די מעצבן העצבים שהוא תופס משטויות ורק כשעוצרים קצת וחושבים... בייחוד כשאני שומעת שמדברים על הלם קרב (היה עכשיו ראיון בטלוויזיה). לגבי הפורום, אני ממש לא מעזה לדבר איתו על זה, אבל אני צריכה לחשוב על זה.
אלה נשמה לא לוותר. מה שאבא רוצה ופוחד לבקש זה קצת תשומת לב. ואפילו אם הוא ייראה טוב,ויגיד לכולם שהכל אחלה וגם ייראה כך. נשמתו...נשמתו מיוסרת מחשבותייו שליליות מכיר זאת מקרוב. לכן אם נשאר לך קצת כוחות תקדישי אותם לאבא כי רק אתם נשארים לבסוף. החברים עוזבים לאט לאט כי מי בראש שלו לשמוע כל הזמן את אותם הסימנים של הייאוש והדיכאון? ורק שתדעי אף אחד לא אשם....האשמה במלחמה הארורה שהשאירה אותנו נוטפים דם ואף אחד לא קם לחבוש אותנו...ועכשייו?קצת מאוחר לדעתי. לכן נשמה אל תוותרו בקלות...אבא זקוק ביותר לכם. כי אבא יש רק אחד..ואם יילך...אתם תשאו את הצלקת כל הזמן.(שגם כך נדבקה בכם ללא אשמתכם) אז ייאלה לעבודה...וקחי גם את החברים שלא ירגיש לעולם לבד. שלך דניאל.
אלה יקרה, מה שאת מספרת מוכר לנו, ומכאיב מאוד. לרוע המזל, אי-אפשר לכפות עזרה על הזולת, כאשר הוא עצמו אינו רוצה בה. עם זאת, להלם-קרב יש השלכות קשות גם על הסביבה הקרובה של מי שנפגע, ובדרך-כלל התופעות הנלוות לפגיעה באות לידי ביטוי גם אצל בני משפחה קרובים. אם הקשר בינך לבין האדם היקר לך קרוב ויומיומי, אני משער שיש לכאב שלו השפעה גם על חייך. במקרה כזה, היכולת שלך לסייע לעצמך תועיל גם לו, ואני מזמין אותך להמשיך ולהשתתף בפורום, ולקבל מאתנו כל תמיכה וסיוע שיוכלו להקל עליך. האם תהיי מוכנה לספר לנו כיצד משפיעה הפגיעה על חייך שלך? שלך, דרור
תשובה לדניאל ולדרור דניאל, מאוד חשוב לי לשמוע את הדברים שאתה אומר לי, כי אני חושבת שאתה צודק (כנראה אחרת לא הייתי מגיעה לפורום הזה) וגם אם אי אפשר לעזור בכוח... אולי אפשר לנסות קצת יותר. בכל אופן, לא מדובר באבא אלא באח, ובדיוק חשבתי עכשיו על כמה שכולנו, בסופו של דבר, נפגענו - וקודם כל הרבה רגשי אשמה.
אני רק רוצה לומר לך...הייתי היום לפניי שעתיים בתערוכה של מוטי גולן צייר הלום קרב...ורק בצפייה בציורייו הרגשתי מחנק...הייתי חייב לעוף משם מה שמהר. כך שאני לא יודע אם ניתן לייצור מצב שנוכל לחיות בביטחה. לכן מה שאנו צריכים זה להרגיש כמו כולם ולא שונים מהכלל. דניאל
מה הוא אשם?? הוא היה נורמלי לפניי לא??זה אחיך,הכרת אותו? מה אשם המסכן שהיה נורמלי.....ונקלע למקום לא נורמלי...והמקום הלא נורמלי...מנסה כל הזמן לקרקע אותו...איין חייבים במאבק תמידי..עד שלפחות יהיו לו המודעות לבעייתו. ואני גאה בך שהבחנת בזה ואת מנסה לעזור לו. ואוליי אפילו זה מחובתנו כחלק מהמשפחה לעזור. כי הוא יכחיש עוד הרבה הרבה זמן,עד שיעיז לבקש עזרה,וחובתך לעזור שלא יורע יותר. וזה מנסיון. שלך דניאל
דניאל כמובן שאתה צודק, הבעייה שהוא כל כך כן נורמלי וכל כך שפוי, שקשה להבין מה קורה. בסך הכל מה אנחנו יודעים (ומה הוא יודע) עליו כשבגיל 18 הוא התגייס לצבא ותוך שנה נקלע למלחמה? הרי לא היתה לו שום הזדמנות לבדוק מי הוא ולמה הוא מסוגל להגיע בלי השפעת המלחמה, ובכל זאת כולם האמינו בו מאוד, וחשבו שהוא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה וגם חיפשו את קרבתו ואפילו היו מוכנים לסבול את מצבי הרוח הקשים כי אהבו אותו - אבל נראה שאיכשהו, בדרכים שונות, כולם מסביבו נפגעו ועם השנים, רוב האנשים מעדיפים להתרחק ולבנות לעצמם חיים נורמליים...
בוקר טוב לאלה , חלק מן ההתנהגויות של אחיך הם חלק מטראומה המלחמה. חלק מן הבעיה הרבה אנשים הסובלים מטראומה ממשיכים לתפקד זמן רב בלי לשים לב שכל עולמם מתפרק מסביבם , ואין להם כוח להבין שיש להם בעיה . אני הכרתי שיש לי בעיה 10 שנים אחרי השירות הצבאי . רק שיכנעו אותי המשפחה להגיע לטיפול פסיכולוגי. אני מודה על -כך שדחפו אותי . כי עד היום יכול להיות שלא הייתי מטופל . גם הפסיכולוג שטיפל בי גילה את הטראומה שקרתה לי בזמן האינתיפאדה ושיכנע אותי לצאת מן הצבא . יכול להיות שעד היום הייתי משרת במילואים ומזיק לעצמי עוד יותר ממה שהזקתי לעצמי בלי להיות מודע בכלל . הטיפול הפסיכולוגי עזר לי למצוא בתוך עצמי כוחות מחודשים . אם לא היה לי רצון להתקדם שום דבר לא היה יכול לעזור. כדי לנסות בעדינות לשכנע אותו . בלי לדחוף אותו לקיר . כי ייתכן שהוא לא במצב שהוא עדיין יכול להבין . גם אני הייתי במצב שלא הבנתי מה קורה איתי . אני מודה לכל מי שדחף אותי להגיע לטיפול להורים שלי. לפסיכולוג שלי ששיכנע אותי לצאת מן הצבא. אני מקווה שעזרתי לך בכך שסיפרתי לך על הניסעיון האישי שלי . בידידות . אלן
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
