חלומות נעימים
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
םלוכל םולש ) ל"הצב יתוריש בקע תישיא המוארט לעבו יצחו םייתנש ל"הצמ ררחושמ ,25 ןב םויכ יננה (הנממ םילבוס םלוכש הליגרה אלו ינא זאמו םימי שדוח ךות םילייח 36 יתתריש וב הדיחיל וגרהנ ילש יאבצה תורישה ךלהמב זאמ יתינפ .ינא אלו וגרהנ םהש ךכ לע ימצע תא םישאמ ינא םהב,םירזוח םיטויסמ לבוס .ל"הצמ הברהב הבוט התייה אל יחרזא םרוגמ הבוגתהו ,ףוצרפב יל וקחצ קר םהו אבצל ףוס ףוס אוצמלו יל רוזעל ולכות םתא ילואו ,תונפל ימל םיפסונ תונויער יל ןיא םויכ .ינא אלו וגרהנ םהש ךכ לע ןופצמ תושגר אללו תולילב םיטויס אלל ישפנ טקש הז תובקעב דבאתהל הנווכ לכ יל ןיא .ב.נ
שלום ניר אני עוד כאן ויכול לשמוע אותך או סתם לדבר
ובכן... הטראומה הרגילה היא השירות הצבאי וזה היה בגדר בדיחה - סליחה לכל מי שהרסתי. מה שעברתי בשירות הצבאי זה : תחילת ינואר - הרוג בתאונת דרכים כמה ימים לאחר מכן צוות מיחידתי נתקל בחוליית מחבלים - הרוג +3 פצועים שבועיים לאחר מכן צוות אחר עלה באותו המקום על מטען צד - 3 הרוגים+פצוע קשה וכקינוח שבוע לאחר מכן 31 הרוגים באסון המסוקים באותה התקופה שירתתי כמשק שלישות ולכן כל הטיפול בחללים ובפצועים היה על משרדי. בשלב מסויים כל מה שעשיתי היה מכני ביותר וללא רגשות בכלל. תפקדתי כמו סומבי כי לא מצאתי דרך אחרת. לטענת ההורים שלי לא היה מחובר לעולם ולא הראיתי סימני חיים. כיום אני מנסה לנהל חיים נורמאלים, אבל אני לא חושב שהם כאלה. התנתקתי לחלוטין ממה שקורה בארץ. כבר כמה חודשים טובים שאני לא מתעניין בחדשות בארץ ובעולם,אני לא רואה טלוויזיה, שומע חדשות ברדיו או קורא עיתונים. אם מתחילים לדבר לידי על המתרחש בארץ אני עוזב את החדר או מתחיל לצעוק על הסביבה שזה לא מעניין אותי ואם הם רוצים לדון על אירועי יום - שיעזו זאת במקום אחר. ואם אני שומע אל פיגועים אז תגובתי מסתכמת בד"כ ב : " או קיי - אז ?" ובקשר לחיים הרומנטים - אין, אני לא מסוגל להיות בחברת אנשים אחרים מחוץ לשעות העבודה. זהו לבינתיים כי אני גם צריך לעבוד אשמח לתגובתכם nirgel
שלום ניר וברוך בואך לפורום. לאט לאט, בזמנך החופשי ובמידת היכולת, אתה מוזמן להשאר איתנו פה ואנחנו נהיה לך לאוזן. עדי
כדי שכולנו נוכל לקרוא את הטקסט, הנה הוא מימין לשמאל: שלום לכולם הנני כיום בן 25, משוחרר מצה"ל שנתיים וחצי ובעל טראומה אישית עקב שירותי בצה"ל (ולא הרגילה שכולם סובלים ממנה) במהלך השירות הצבאי שלי נהרגו ליחידה בו שירתתי 36 חיילים תוך חודש ימים ומאז אני סובל מסיוטים חוזרים,בהם אני מאשים את עצמי על כך שהם נהרגו ולא אני. פניתי מאז לצבא והם רק צחקו לי בפרצוף, והתגובה מגורם אזרחי לא הייתה טובה בהרבה מצה"ל. כיום אין לי רעיונות נוספים למי לפנות, ואולי אתם תוכלו לעזור לי ולמצוא סוף סוף שקט נפשי ללא סיוטים בלילות וללא רגשות מצפון על כך שהם נהרגו ולא אני. נ.ב. אין לי כל כוונה להתאבד בעקבות זה
ניר יקר, נדמה לי, שהגעת למקום הנכון. עצוב לשמוע שאיש במערכת הצבאית או האזרחית לא התייחס ברצינות לפנייתך, ועדיין לא מאוחר לעשות זאת. אולי תספר לנו מעט יותר על מה שקרה לך, על תגובתך בזמן האירוע ועל התופעות המאוחרות יותר, כדי שנוכל להתייחס ולנסות לסייע. למה אתה מתכוון בכך שאתה סובל מ"טראומה אישית" ולא מזו ה"רגילה". כל טראומה היא אישית, ויש לה ביטויים רבים ושונים. איך מתבטאות היום התופעות הפוסט-טראומתיות, וממה אתה סובל. כתבת מעט על סיוטים בלילות ורגשות אשם. האם יש לקשיים אלו גם ביטוי בחיי היומיום שלך, בעבודה, בלימודים, בקשר שלך עם המשפחה, עם חברים, בחיי האהבה? אתה מוזמן להצטרף אלינו לפורום, להסתייע בנו וגם לסייע לאחרים. שלך, דרור
כן אבל תכתוב מימין לשמאל כי הפכתי תמסך בשביל לקרא
יהודה היקר פניתי לגורמים מוסמכים בתקווה שאולי הן יעזרו לי אבל כפי שכבר כתבתי... בצה"ל עשו ממני צחוק והגורם האזרחי לא היה האבה יותר טוב יש לך גורמים נוספים להציע לי ?
עורך דין למשל
ניר יקר, אין צורך לכעוס. ההומור הוא אחת הדרכים להתמודד עם הנושאים הקשים שבהם מטפל הפורום שלנו. אני מסכים עם יהודה, שטיפול נפשי עשוי לסייע לך, ולא כדאי לדחות זאת. לפי התיאור שלך אכן מדובר בתופעות פוסט-טראומתיות, וחבל שלא זכית ביחס רציני מצד הצבא. אין סיבה שתיכנע, ואם תספר לנו למי פנית וכיצד, אני בטוח שתזכה כאן לתשובות ענייניות. עם זאת, כדאי שתהיה מוכן לתהליך ארוך ומייגע. שבוע טוב, דרור
שלום ניר, במקרה אני מכירה את צוות מל"ה באילת, והוא צוות רציני שמתייחס בכל הכבוד לפונים אליו. אני לא יודעת עם מי בדיוק דיברת, אבל אם לא קיבלת שם תשובה ראוייה, אני מציעה לך לבקש פגישה עם מנהל התחנה, ד"ר רן - אני יודעת שקשה להשיג אותו ולפעמים צריך להמתין הרבה זמן - אבל זה שווה. קשה לי להאמין שהוא לא יתייחס אליך במלוא הרצינות. בהצלחה, אלה
פנה אליי הקלק לי לאימייל וקבל ממני טלפונים. כמו כן התשובות פה והאנשים פה רציניים,כך שמספיק עם הציניות שבך. כמו כן ספר לנו אייך ולמה?והאם התלוננת בצבא רם שיחרורך על הסיפתומים שמתעוררים בך. ותתחיל להיות רציני בדבר. דניאל
אם אני לא טועה...לא אני התחלתי עם היעוץ בגרוש אז אנא ממך פנה על האשמים ואם לא טוב לך שחלק מעולמי אני חי בצורה צינית 36 הרוגים יסדרו גם אותך
נאמר במקורותינו
פעם חשבתי שאולי כאן ישנם אנשים רצינים יותר אבל טעיתי גם כאן נעשה צחוק ממצוקתו של אדם תודה לכם שתמכתם ועזרתם ניפגש בגלגול הבא
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
