האם אנו מכחישים??(ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
רציתי באמת לשאול את החברים הטובים? האם אנו מודים שנדפקנו?או מכחישים?ומראים לעולם שהכל תקין. ואתן הסברים..... 1-מחייכים תמיד בפניי החברים.לא מראים להם עד כמה אנו סובלים,וכל זה מחשש שלא יישארו חברים. 2-כל דבר שעושים חושבים אלף פעמים מחשש שאוליי תמיד נעשה משהוא חריג. 3-תמיד מחפש אצלך משהוא דפוק,למרות שבאופי שלך אתה שווה אלף מונים מאחרים. 4-אתה נכנס למקום מסויים חדש ותמיד חושב שכולם מביטים אלייך באופן חריג. 5-תמיד דוחה למחר את מה שהיית צריך לעשות שבוע שעבר. 6-חושב עד כמה אתה מיוסר ועד כמה קשה?אבל מראה לכולם שאתה הכי חזק. 7-משתדל להיות שק ט בשיחות שמה תאמר משהו לא במקום. בקיצור הייתי מעוניין לשמוע ממכם מה מסתתר מאחוריי המסיכה? ולמה יש לי הרגשה שלכלל האנשים בארצנו הקטנה לא איכפת מאלו שנפגעו ממש? ולמה אני תמיד מקבל תשובה שייש הרבה פגועים במדינה? (רק שאני לא רואה אותם). ומי אשם שבאותה הפגיעה נדפקנו רק אנחנו? ולמה לא לוקחים אחריות לאומית שכולם שווים? ובכלל למה נולדנו פה?? למה משה רבנו לא עשה עוד סיבוב והוריד אותנו ...בקנדה. וואלה יש לי כל כך הרבה תהיות..הייתי מעוניין לשמוע ממכם על-כך. דניאל
אני חושבשזה אני בוקר טוב
דניאל יקר, כן. אנחנו מכחישים, ומסתירים, ומסתתרים, ומעמידים פנים שהכל בסדר. זהו, אולי, הטבע האנושי. לא רק אצל נפגעי הלם-קרב. לרוע המזל, איש אינו אוהב לראות אנשים שקשה להם, ואולי לכן אנחנו מעמידים פנים שהכל בסדר. אבל לא הכל בסדר, ולא תמיד כדאי להסתיר הכל. זו, הרי, הסיבה שהקמנו את הפורום הזה, ומדי פעם אנחנו שבים וצועקים בו, שכולם ידעו, שלא הכל בסדר. זה לא משהו שישתנה מיד, וזה לוקח זמן, אבל נדמה לי שהקשר הזה בין כולנו מוריד חלק מן המסיכה, ומאפשר להפסיק להעמיד פנים ולהכחיש. שלך, דרור
י ש מדרש שאומר שאחרי 120 יבוא כל אדם לפני ריבונו של עולם, ויטען, נגד הצרות שהוא נתן לו, ואיך בגלל הצרות הוא לא יכול ממש לחיות חיים שלמים, ולקים מצוות וכו'. אומר ריבונו של עולם שכל אחד חיב לקחת איתו חבילה למטה, אבל האדם לא מתרצה, בסוף אומר ריבונו של עולם, "אתה יודע מה? הנה לפניך כל חבילות הברואים, בחר לך אחרת, ואתן לך הזדמנות חוזרת" בודק האיש חבילה אחרי חבילה, מציץ לזו, ומציץ לאחרת, ובסוף אחרי חיפוש רב וזיעה על המצח, הוא צועק "הנה מצאתי חבילה שמתאימה בדיוק בשבילי, בודקים המלאכים את החבילה ורואים שעליה כתוב שמו של ...אותו האיש. אז לכל אחד חבילה משלו, וכל מה שאתה רואה תלוי בכוח הסבל של בעל החבילה, בזוית הראיה שלו, וכו'. מספרים על רבי זישא מנפולי שהיה עני מרוד, לא היה לו כסף אפילו לארוחה הבאה, כולו סבל ומרורים, אבל הוא? - תמיד שמח. פעם הגיע יהודי לכפרו ואחר לו "הרבי שלח אותי אליך כדי ללמוד הכרת הטוב, אבל מה? אני רואה שכולך יסורים, ואין לך רגע טוב , ואתה סובל כל הזמן" התפלא עליו רבי זישא ואמר: "לי? אין רגע טוב? הרי מימי לא היה לי רגע רע, כל רגע ורגע שאני חי אני חש בטובו ..." הבין האורח למה שלחו אותו אל רבי זישא. וסיפורים כאלה אני יכולה לספר לכם לרוב, הם מצויים במקורותנו, כמו כן הרבה סיפורי השגחה, שיש לכל אדם, ורק אם יתבונן מעט יבחין בה. ריבונו של עולם לא זונח אף אחד. השאלה היא רק זוית הראיה שלך.......
תודה והלוואי. אני עדיין פה. דניאל
ערב טוב דניאל , אני כל -כך מזדהה אם שאתה הבעת פה . אנחנו נקלטים בסביבה לא רק בגלל עצמנו והתנהגותינו . אלה בגלל חוסר יכולת של החברה לקבל אנשים המתקשים , אנשים פגועים . אך אנחנו לא אשמים ואני משתדל להוציא כמה שיותר את הפגיעה שלי החוצה . אני לא צריך להשאר בתוך הארון . אני גם לא צריך להסתתר , כי לחברה זה נוח להתעלם ממני . אסור לעשות לחברה חיים קלים .יש לה אחראיות מוסרית למי שחלש יותר בתוכה , ואם היא לא מסוגלת לשאת את אותם אנשים ובעיותיהם .החברה הזו חלשה ומאוד לא בריאה . אני מאמין שיש עדיין דרך ארוכה ומתישה . אני עדיין כועס על כך שהמדינה אינה לוקחת אחראיות . שולחת אזרחים להלחם ולהגן המדינה ונוטשת אותם כשהם נפגעים . כמה הלומי-קרב שאין להם כוח להלחם נמצאים ברחוב , מאושפזים במוסד לחולי -נפש ומקומם לא היה חייב להיות שם בהכרח . המדינה הזאת עושה לעצמה חיים קלים . אני מקווה שהחברהתבין שבעיתינו אינה רק בעיה פרטית שלנו אלה בעיה של כל החברה. דרך גם אני נוהג כמוך . 1- לחברים מחייך , אינו מספר את הקשיים .אני מפחד לאבד כל קשר . איבדתי כל -כך הרבה חברים מאז שהופיע ההלם -קרב אצלי . 2- אני תמיד מבקר את עצמי , לחפש את הפאק , את הדבר הלא מושלם ותמיד אפשר למצוא . 3- לא מתערב בשיחות מפחד שאתפרץ או לא הובן כמו שצריך . כל-כך הרבה ביטוי של אגרסיביות ביטאתי כלפי אנשים שעבדו איתי כשהייתי עצבני בעצם על משהו אחר . 4- אני גם תמיד מסתיר את הקשיים מפחד שלא הובן כמו שצריך . מה מסתתר מאחורי המסיכה ? הפחד מן התגובה של החברה . מה יחשבו ? מה יגידו ? ינטשו אותנו ? פחד מבדידות ? פחד מאי-הצלחה , אנחנו כל -כך רגילים להיכשל . אני מודה לדניאל שהבעת את מה שעובר עלייך , אני חש פחות לבד . אנחנו כולנו חשים דברים די דומים . המסיכה לא תמיד מגינה עלינו , ולפעמים לעיתים נדירות היא עוזרת . באהבה אלן
טעות טעות אחי הצעיר החלשים והפחדנים והלוא יוצלחים זה הם (החברה) איך דניאל אומר נקלענו לדבר לא נורמלי בזמן נורמלי איני רואה את עצמי חלש ההיפך הוא הנכון איני רואה את עצמי פגוע ההיפך הוא הנכון אומנם אני מפנים מספר דברים וכל זה אולי על מנת לא לפגוע בחברה הדפוקה שלנו שחלק מהם לא חווה מלחמה מה היא ומה היא גורמת לאנשים נורמלים