שלום לכולם-שמעתי שאתם נחמדים

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

10/07/2001 | 22:53 | מאת: נוגה

אני חדשה כאן בפורום,המליצו לי לכתוב כאן ולהיעזר בכם בכמה עניינים שיש לי. חוץ מזה אני אישית מתמודדת עם חרדות ומצביי לחץ ומבינה גדולה בעניין ככה שאשמח לתרום מידיעותיי לאחרים ובכללי להכיר את כולם. חבר שלי הוא נפגע הלם קרב,זה קרה לו לפני שנים, מאז שהכרנו,אנחנו ביחד כבר כמה חודשים,הוא סיפר לי שהוא סובל מחרדות וקשה לו לעבוד ולצאת בכלל מהבית,לנסוע למקומות מרוחקים,להתמודד עם מצבים מלחיצים ועוד. אני שגם מתמודדת לעיתים עם דברים דומים נדהמתי מהעניין אבל שמחתי שהוא שיתף אותי ואני מנסה מכל הלב ועם המון אהבה לעזור לו לחזור לשיגרה,שדיי התקלקלה לו לאחרונה. נתתי לו מלא עצות טובות ומועילות אבל עדיין הוא בבית כל הזמן ועוד לא תפס גל כזה של יציאה מהבית לעבודה באופן שיגרתי-מה עוד הוא עכול לנסות?אתם חושבים שהכל קשור לטרואמה שחווה לפני שנים ששירת בצבא?גם שיצאנו למקומות בילוי הוא פתאום לא הרגיש טוב ועזב מהר את המקום,אני בהתחלה מאוד נפגעתי מהיחס הזה והבריחה הלא מובנת אבל לאחר שהסביר הבנתי אותו-ככה זה שאוהבים מתפשרים ומבינים ונשארים... אתם חושבים שאפשר לצאת למשל ולהשתחרר מהחרדות ומהתקפיי החרדה באופן מוחלט ובלי לחזור שוב אחורה?אצלי באופן אישי זה עניין של תקופות ואני מנסה עכשיו להיכנס שוב לשיגרת חיים נורמאלית. אודה על עזרתכם.

10/07/2001 | 22:57 | מאת: יהודה

כן נוגה אנחנו גם נחמדים לפעמים ואת אכן מוזמנת להצטרף אלינו ואפילו נשמח אם החבר יצטרף אז נעשה חגיגה שלמה

10/07/2001 | 23:01 | מאת: נוגה

איזה חגיגה אתה מציע לעשות?אני לא יודעת אם החבר יסכים להצטרף אני ישאל אותו. אני רואה יהודה שאתה דיי כוכב פה. אתה מנהל את הפורום?

10/07/2001 | 23:04 | מאת: "~אור

אל תדאגי החבר שלך יהיה בסדר ......קצת הבנה קצת חום קצת סבלנות והשמיים הם הגבול יש תקופות כאלה.......ולצערך נפלת בתקופה לא הכי טובה שלו תתמכי תעודדי והכי חשוב תיהי סבלנית........ואני מקווה שהכול יסתדר הוא מאוד צריך אותך עכשו חזקה לידו "אור

10/07/2001 | 23:18 | מאת: נוגה

אור תודה לך על העידוד,כנראה שבאמת נפלתי עליו דווקא בתקופה פחות טובה שלו... אז סבלנות יש לי ואהבה בטח שיש ותמיכה יש וכן-אני החזקה בינינו וזה טוב לשנינו... איך אומר השיר-stand by your man אז זה מה שאני עושה. בכל אופן נראה מה הוא יחזיר לי בהמשך...הוא כל הזמן מבטיח שיפצה אותי על הכל-מה אתה חושב-להאמין לו?תאמין לי שאני מאוהבת בו עד סחרור ככה שכרגע אני מסונוורת... בכלל נראה שאתה מבין בענייני אהבה...

10/07/2001 | 23:25 | מאת: צביקה קומיי

נוגה כתב/ה: > > אני חדשה כאן בפורום היי נוגה ברוכה הבאה >מבינה גדולה בעניין תודה > חבר שלי הוא נפגע הלם קרב,זה קרה לו לפני שנים, מאז שהכרנו,אנחנו ביחד כבר כמה חודשים,הוא סיפר לי שהוא סובל מחרדות וקשה לו לעבוד ולצאת בכלל מהבית,לנסוע למקומות מרוחקים,להתמודד עם מצבים מלחיצים ועוד. אני שגם מתמודדת לעיתים עם דברים דומים נדהמתי מהעניין לא הבנתי ממה נדהמת ולמה? > לעזור לו לחזור לשיגרה, מהי השגרה שאת רוצה לחזור אליה > נתתי לו מלא עצות טובות ומועילות אבל עדיין הוא בבית כל הזמן ועוד לא תפס גל כזה של יציאה מהבית לעבודה אז מהן העצות הטובות והמועילות אם הוא עדיין מקולקל > באופן שיגרתי סליחה אבל מה זה באופן שגרתי - איזו שגרה >אני בהתחלה מאוד נפגעתי מהיחס הזה והבריחה הלא מובנת אבל לאחר שהסביר הבנתי אותו-ככה זה שאוהבים מתפשרים ומבינים ונשארים... אתם חושבים שאפשר לצאת למשל ולהשתחרר מהחרדות ומהתקפיי החרדה באופן מוחלט ובלי לחזור שוב אחורה? לא - לדעתי אי אפשר - אולי אפשר חלקי וגם זאת עם הרבה רצון של החבר ועם הרבה מאמץ ושינוי >אצלי באופן אישי זה עניין של תקופות ואני מנסה עכשיו להיכנס שוב לשיגרת חיים נורמאלית. אודה על עזרתכם. מהיא אותה שגרת חיים נורמלית? היי נוגה - נראה שכתבתי לך מכתב נוגה אבל לא, אני מלא אופטימיות ומאמין שאפשר לשנות הרבה - אבל וכאן יש אבל ענק !!!!!!!! יש לשנות קודם כל את נקודת המבט ואת הפרספקטיבה שלך ושל חברך כשהבסיס לכל השינוי חייב לבא מתוך רצון חופשי לשינוי של החבר שלך ורק אחר כך כשהוא יידע מה הוא רוצה יוכל לשתף אותך בעולמו לקראת עולם משותף צביקה

10/07/2001 | 23:28 | מאת: "~אור

יפה אמרת

10/07/2001 | 23:42 | מאת: נוגה

קראתי ברצינות מלאה את דבריך אלי. אכן נתתי לו עצות טובות והוא יישם אותם על עצמו וזה הצליח,זה שכרגע הוא עוד לא התחיל לעבוד עדיין לא אומר שמצבו הנפשי לפחות לא השתפר וגם הגופני ואני מאמינה שבקרוב הוא גם ייצא. שיגרה בשבילי היא עבודה יום יומית קבועה במקום מסויים או יציאה מהבית כמעט כל יום,אני פשוט כרגע בחופשה מהעבודה ולא נראה שאחזור לאותו מקום ועלי למצוא עבודה חדשה וזה מכניס אותי ללחץ אדיר אבל המטרה שלי היא באמת להיכנס למסגרת של עבודה קבועה בסביבה נוחה כדי לא להשאר בבית. בנוגע למשפטים האחרונים שלך-אני מודה לך מאוד על האופטימיות שאתה מעניק לי ולו בנוגע לשיפור מצבו ובהמשך גם לשיפור מצבנו והמשך טוב לקראת עתיד משותף ומקווה שזה אכן יקרה בהמשך הדרך. כנראה שבאמת עליו להחליט קודם על הכיוון שלו ועל מה שהוא רוצה ואח"כ לשתף אותי בתוכניות ומשם נמשיך ביחד. תודה שוב על העזרה הכנה שלך.

10/07/2001 | 23:36 | מאת: צביקה קומיי

היי נוגה ממי שמעת שאנחנו נחמדים? צביקה

10/07/2001 | 23:45 | מאת: רוז

מהפורום השכן חחחחח

11/07/2001 | 00:24 | מאת: אלה

נוגה יקרה, אני לא מומחית גדולה לעניין, אבל עקבתי קצת אחרי התגובות של החברים, וקצת ניסיתי לשים את עצמי במקומך וגם במקום החבר שלך - אני לא הייתי רוצה שאף אחד יקריב כדי להיות אתי ובטח שלא יצפה לפיצוי. אם את בוחרת להיות אתו, שזה יהיה מהסיבה הנכונה - למען עצמך ולא למענו. ואם את יכולה לקבל אותו למרות ועם הכל... כאדם מופרד ושונה (ועם חרדות פרטיות משלו). ואל תשכחי לבדוק עם עצמך מה את רוצה ומה טוב בשבילך. שלך, אלה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב