לאביב - על הפחד

רק עכשיו ראיתי שהוספת שם שאלה, האם זו בושה לפחד, ואני עונה לך כאן כדי שבאמת תראה את התשובה... אז ככה, אמא שלי אומרת , שזו לא בושה לפחד, זה מותרות. האחים שלי וההורים שלי (אמא שלי ואחי באו היום במכונית הפרטית שלהם לבקר אותי ולסעוד אותי בחוליי) טוענים שאין להם זמן לפחד. הם בתוך הטראומה עכשיו (את זה אני אומרת) והם מגייסים את כל כוחות הנפש והגוף שלהם כדי לעמוד במאמץ הפיזי והנפשי הקשה בו הם נתונים. הם מסרבים להפסיק את מהלך החיים הרגיל שלהם. הנה במוצאי השבת הקרובה הם קבעו לפגוש את ההורים של החבר שלי משה. אם היו שואלים אותי, בוודאי שהייתי מציעה להם לעשות את זה באיזה אחר צהריים מוקדם או משהו כזה. אבל הם בפירוש לא מוכנים לוותר. לי מותר לפחד, ואינני מתביישת בפחד הזה. לשמחתי הוא לא משתלט לי על החיים, ולו בשל העובדה שאני חיה במקום שהוא יחסית מוגן. לא יורים עלי בדרך כלל, האוטובוס בו אני נוסעת עוד לא התפוצץ (טפו טפו טפו) וכל זה. אבל כן , אני מפחדת וזה בסדר גמור בעיני.

למה לך מותר לפחד ולאחרים לא? כי את בחורה? היום מותר לכולם לפחד. אנחנו מנסים "לעקוף את הפחד" תרתי משמע, אבל זה לא זה. אפשר למות מפחד, זה לא בריא לפחד, , אבל זה מה שיש היום וזה נורמאלי.