לנשים שלנו...חשוב לקרוא

מכירים אותם ? מבחוץ הם נראים רגיל לגמרי, שום סימן שמבשר על הבאות . מדובר על אותם גברים שעבורם המשפט " ביתי הוא מבצרי" הוא ממש אורים ותומים והם מקפידים ליישם אותו הלכה למעשה . מהר מאוד כבר בתחילת הקשר הם מכריזים- על מנת למנוע אי הבנות- שהם לא בדיוק חובבי בילויים בלשון המעטה למעשה הם פשוט שונאים לצאת כהגדרתם, לעומת זאת הם נורא אוהבים לשבת בבית גם אם הוא נראה כמו חורבה עם רהיטים מ 1920 שהם " קשורים" אליהם בעבותות וממאנים להיפרד מהם בתואנה שיש להם " ערך סנטימנטלי" - קרי ירושה מהסבתא. גם עם התפאורה הזו, שלא נוקתה מאז שהם נכנסו לדירה הם עדיין מעדיפים את ה'חמימיות הביתית' אפילו אם מדובר ביום קייצי חם שלילותיו משוועים לטיפת בריזה. ה"ביתיים" שופעים תירוצים : לצאת לקולנוע ? בשביל מה ? יש המון סרטים בטלוויזיה. אז מה עם מדובר בסרטים סוג ז'. הם בכלל מתים על המסך הקטן - שמן הסתם ממלא להם את שעות הפנאי שלהם- ואפילו על פסוקו של יום הם לא מדלגים. הם וכורסת בטלוויזיה זה סיפור אהבה אינסופי. חוץ מזה הוא מספק להם תירוץ נפלא להסתובב תדיר בתחתוני בוקסר במקרה הטוב או במכנסיים מרושלות מהסוג שמצד אחד מבצבצת הכרס ומהצד השני החריץ… במקרה הרע. אם כבר הצלחתן לגרור אותן מהבית ( מהאוזניים) בעזרת איומי התאבדות או כל תירוץ נואש אחר, מן הסתם כשתשבו מולם במסעדה או בבית הקפה ותראו את הבעת פניהם החמוצה - ביודעם שבסוף יהיה עליהם להיפרד מכמה שקלים - תוותרו על הפעם הבאה. מתי הם פתאום נורא אוהבים לצאת? כל פעם שמדובר ביציאות שאינן כרוכות בהוצאה כספית. כמו למשל הזמנה של חברים לקפה ועוגה , או מוטב למנגל . אז פתאום הם קמים כאחוזי תזזית , מתלבשים בחיפזון ומזיזים אותך- עצלנית שכמותך- בטענה שנו , כולם מחכים כבר. הם יודעים שהפעם הם יזכו לארוחת חינם ועוד מהזן הקניבלי החביב עליהם כל כך. פתאום הבית קטן עליהם , הקירות לוחצים להם והם יוצאים בחדווה על מנת לבלוס ברינה. במילים אחרות חברות : אם אתן פוגשות בטעות את הזן הזה גם אם ה'אריזה' משכנעת אל תלכו על זה! תברחו מהם כמו מאש. מדובר אם טרם הפנמתם בקמצנים ( שאח"כ מתגלים גם כקמצנים רגשית) מהסוג שאפילו מולייר בהמציאו את הרפגון הכילי הידוע , לא חשב עליו. מה שנקרא המציאות עולה על כל דמיון . ראו הוזהרתן. הבליין הכפייתי לעומת אחיהם הביתיים נמצאים הבליינים הכפייתים בדיוק בקצה השני של הסקאלה. בהתחלה את מתלהבת: הרי לך חוויה מתקנת. מאופנת הפיג'מות שהפגנת עד כה, יש לך הזדמנות פז לאורר את כל הקולקציה האופנתית שרכשת לאחרונה במיטב כספך ולנעול את הסנדלים שבשביל לרכוש אותם לקחת הלואה מהבנק וייחודם בכך שעקביהם מתנשאים לגובה מגדל אייפל ( כך שאם תרצי לשים קץ לחייך כל שנותר לך הוא לקפוץ..) והם יפים לעונה זו בלבד. נלהבת ומצפה את יוצאת עם בן זוגך התזזיתי שעבורו " מנוחה יש רק בקבר" למסעדות אופנתיות, לפאבים נחשקים ולמסיבות המדוברות בהם את מוצאת את עצמך מפזזת עד אור הבוקר. לאחר שבוע כזה כוחך תש ואת מגיעה למיטה עייפה אך מרוצה. ( בנתיים) אחרי עוד שבוע כזה את מרגישה שכוחותייך הולכים ואוזלים אין לך כח לכלום , במיוחד לא אליו. פתאום אוחזים בך געגועים ל"ביתי" , לארוחות שבישלתם, לצפייה המשותפת בטלוויזיה , ואפילו לשיממון התמידי. ועכשיו נשאלת השאלה : מה עדיף , למות מעייפות או למות משיעמום? שלכם כתמיד,

גם אני אוהבת להישאר בבית, עם נעלי הבית הנוחות שלי, ולהתעסק בעיני, ואני לא הלומת שום כלום. אני בסדר, מידי פעם אני כמו הלויתן, מגיחה קצת לאויר לשאוף חמצן, אבל באמת, אני אוהבת את זה, אולי מפני שאני יודעת להעסיק את עצמי, קשה לי להשתעמם, ואני ממלאת את עצמי בתכנים, גם ללא יציאה החוצה. אז מה ? אבל אני נשארת בבית לא מתה משיעמום אלא דוקא מעיפות. יש גם מציאות כזו. אפשר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, ולקבל תואר, אפששר לקרוא את כל מה שהאנשים האחרים מקטרים שהם לא מצליחים, אפשר להשלים בגרויות, ואפשר להתאמן בכתיב נכון, לא חסר מה. מי שמת משיעמום, זו בעיה של אופי, לא של שום דבר אחר.

מה קרה? הצלחתי להעיר אותך..... יאללה הולכים לפאב?או לקבר ר' שמעון בר-יוחאי? דניאל :-)))))))))))

*את ממש מגזימה יש לי בעל שממש לא אוהב לצאת מהבית הוא לא אוהב ללכת לקולנוע והוא לא אוהב ללכת לפאבים ודיסקוטקים אבל זה בהחלט לא בגלל שהוא קמצן זה פשוט הוא, זה האופי שלו הוא מעדיף להשאר בבית ואם יוצאים אז הוא מעדיף בילויים סולידיים שזה בד"כ מסעדות, ומסעדות על רמה ולא סתם ג'אנק פוד. ולא שזה לא מפריע לי, זה מפריע לי ועוד איך אני מתה על בילויים על פאבים ודיסקוטקים ועל הופעות או שסתם ללכת ולהזרק איזה סופ"ש באיזה חוף, אבל בעלי מעדיף בית מלון מסודר עם ארוחות חמות ומקלחת כמו שצריך כי הוא כזה וזה האופי שלו, אבל הוא בהחלט לא קמצן. ואני אפילו הרבה פעמים מתווכחת אתו על הנושא הזה אבל לא יעזור הוא בשלו והוא תמיד יגיד לי יש לך רשיון, יש לך אוטו, יש לך חברות אז תצאי אני לא עוצר בעדך וזה מרגיז כי לפעמים בא לך לצאת ולהנות עם בן זוגך ולא עם חברות. ולא תמיד החברות פנויות לצאת לבלות (רובם נשואות עם ילד) אז בגלל זה אני נתקעת בבית ומרגישה שהחיים שלי ממש משעממים בלי בילויים אז אולי זה המחיר של הנישואין, בעצם גם כשהיינו חברים הוא היה כזה ואם יצאנו מדי פעם אז הוא היה עושה את זה בשבילי אבל היום כשנשואים ויש שיגרה ועייפים מהעבודה גם את זה אין. אז או שמזלך רע ומר ואת נופלת על הגברים הקיצוניים האלה דווקא ,או שאת סתם מגזימה אבל בהחלט הגברים שאוהבים להשאר בבית ולא לצאת זה לא תמיד מקמצנות לפעמים זה האופי ה"כבד" שלהם ולא יעזור כלום

ואוו איזה הודעות יש לך כאן,מה אני יגיד לך ממש דיבר אלי כל הקטע,לי באופן אישי יצא לצאת עם שני הסוגים ומשניהם ברחתי ולא עזר הבכי והעיניים היפות או הגוף המוצק-בקיצור שני קיצוניים ושניהם אותו גועל,אבל אני יודעת שמה שאשה הכי שונאת מכולם זה גבר קמצן שזה הדבר הכי דפוק שאפשר ליפול איתו כי עם כל השאר מסתדרים איכשהו. אז תודה שהארת את העיניים והדמיון לפעם הבאה שנפגוש את האדון. ונעים גם לי מאוד להכיר אותך-נוגה.

היזהרו מקמצנים כי מהם לא תצא תורה,לא אורה,ולא שמחה. רק שממון וחשבון מנופח. דניאל ונוגה שמך אכן מופלא.

דניאל מאיפה נחה עליך הרוח? צביקה

אמרת להתנהג לאשה בהתאם? אז זה ממך כל הקילקול הזה. :-)))) דניאל