לא, דוקא לא לקחתי איתי אוכל
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לשם, לידעתכם יהודה ודניאל, רק קצת פריכיות אורז, ושתיה. כשהגענו לשם חיכו לנו מגשים עמןוסי פרות קרים, אבטיחים מלונים ואגסים, מים צוננים לנפש עיפה. ולמרות שהטקס היה באולם ממוזג, וחיכנו בצל, חזרתי עם כאב ראש נורא שהעינים שלי איימו לצאת החוצה, אז איך שהגעתי הבית, נכנסתי למקלחת קרה, 2 כדורים נגד כאב ראש, וצללתי לתוך שכחה מבורכת נטולת כאבים, התעוררתי לא מזמן.
אם יש כאב ראש.....סימן שיש ראש...על רוז
:-) בעלי אומר שיש לי ראש קלאבאסה. לא סתם ראש גדול...
ידעתי שהוא חוזר איתנו הביתה, כי הם קיבלו רגילה עכשיו, והבית כמו תמיד מלא אוכל, מלא חטיפים, ותאמין לי שלמרות שתמיד הוא אהב את האוכל שלי, היום, אפילו חביתה ממני תזכה להכרת תודה . אין כמו הטעם של הבית. היום הוא דוקא דיבר על המעברים האלה בית - צבא - בית, וכמה שהם חדים. וכמה 5 דקות שינה שמה מוערכים , וחופשה הביתה היא צ'ופר רציני, וריתוק זה עונש. ואלה עד לא מזמן התוככחו איתנו על כך שהם בערך ... גדולים יותר מאיתנו... :-) שאלתי אותו אם הוא מכיר את השיר "לילה ראשון בלי אמא" אגב מישהו זוכר איזו להקה צבאית ביצעה אותו?
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
