הייתי חלק מזה (ה)

הקריאה לאנשים לא רגישים מדי . אני באותו כלא , עשיתי לי מנהג לא להפעיל כוח על ילדים , עד שיום אחד נסחפתי , השתגעתי אולי . נתנו לי להוביל ילד עם שק על הראש ואם אזיקים בידיים . הייתי מאוד עצבני . כל השוטרים הצבאים הצביעו עליי בידי. זה היפה נפש שלא מסוגל לפגוע בזבוב ולא משתף פעולה איתנו . חשתי שהלחץ החברתי פועל עליי כמו מכבש . כל יום סיפרו לי על שיטות עינויים חדשים . מקלות שלא משאירים סימנים . מכות חינוכיות . לא יכולתי להלחם נגד כולם . לא יכולתי לברוח משם . נשארתי בכלא הזה בסדיר לפחות שלוש חודשים . שלוש חודשים יותר מדי . בשלב מסויים נשברתי , כולם הקניטו אותי על הרגישות שלי וטוב ליבי. אני הובלתי את אחד הילדים הללו שזרק אבן לחקירה . בדרך הטחתי את ראשו בקיר . הוא לא נפצע קשה . קילוח של דם יצא ממצחו . זכור לי היטב שנלא זזתי מן המקום לפחות שני דקות . לא האמנתי שאני מסוגל להיות כה אלים . אני פיניתי אותו מיד למרפאה . חקרו אותי סיפרתי שהאיש נתקל בקיר . הייתי בהלם טוטאלי . אני מאותו רגע לא דיברתי עם אף שוטר בבסיס , וכמה שפחות עם המפקדים רציתי שהכל יגמר כבר . ניתקתי את עצמי מן החברה . לא רציתי להיות חלק מהם , אך הייתי חלק מהם . התבודדתי ודיברתי מעט עם השוטרים והחיליים ששירתו בכלא . כנראה שכבר אז הייתי פגוע בנפשי באופן רציני . הבחירה בן להיות מנותק מן החברה ולהתנהג כמו כל החיילים והשוטרים , היית בחירה בלתי אפשרית . נדמה לי שאחרי אותו אירוע כעסתי על השוטרים , על החיילים ועל הצבא ונמנעתי מליצור יותר מדי קשרים אם משישב איתי בכלא מבין השוטרים והחיילים . ברחתי מכל הבסיסים שבהם הגעתי בשירות הצבאי שלי . ביקרתי לפחות בתשע בסיסים של משטרה צבאית .רק היום אני מבין איך זה מתקשר עם הפגיעה שלי . באהבה אלן הכתבה של הבוקר בידיעות עוררו נוערו האירועים הכואבים שעברו עליי באותו בית -כלא . כלא פרעה .

ואל תשכח שאותו ילד אומלל,נשלח ע"י קרובייו המחבלים לזרוק עלינו רימונים. כך שמבחינתי עשית את מה שציפינו אנו הלוחמים. ללא פחד..".במלחמה כמו מלחמה החזקים שורדים". ולחשוב שבלבנון הנשים היו מקבלות אותנו בזריקת אורז,ומאחוריהן מסתתר "ילד קטן וחמוד",שמתכנן לזרוק רימון יד. עדיף לי" מחבלון מת"מאשר חייל ישראלי פצוע. וסליחה באם אני קיצוני. דניאל

שבת שלום דניאל , זה בדיוק מה שפגע בי . העובדה שנאלצו לפגוע בחפים -מפשע . זה שלהם הם בעיות מצפון ופוגעים בילדים , זקנים . זה דבר ידוע ומקומם . אני חושב שהכל במלחמה כל -כך מכוער ונכון שמאחורי כל ילד , וכל אישה יכול תמיד להסתתר מחבל . נדמה לי שזה הקטע שאני עדיין לא מעכל . לא אוכל לעכל אותו . עצרו ילדים בני 13 עשרה שזרקו אבנים מתוך משחק . ההורים היו צקיכים לשבת בכלא במקומם . בכלא הם הפכו לדלק למלחמה הבאה . המצפון והמוסר מציקים לי . אני מתייסר ממש . אני גם חושב שבהרבה מקרים מול ילד אין לבני-אדם מוסריים תשובה . לא ניתן להפעיל הגיון קר ומחושב . זה שהאויבים משתמשים בילדים במלחמה שלהם . הם הצלחו לפגוע בנו נפשית עמוקות . אנחנו לא מסוגלים לשלוח ילדים לפגוע בהם . אני מקווה שעוד חיילים לא יצטרכו לפגוע בילדים . אך נמדה שהם מכירים את נקודת החולשה הזאת אצלנו והם מנצלים אותה היטב לטובתם . באהבה אלן

הכל טוב ויפה אוייב אני רואה רק דרך כוונת רובה א ב ל לאחר שהרים ידים או נתפס על ידי ובמיוחד כשיש שק על ראשו אין הוא עוד אוייב כי אם מישהו הנתון לחסדיי ואל לי לנצל את כוחי יותר צביקה

:-( צביקה