זה היה

באחד הלילות לפני המלחמה אז היתה צניחה חטיבתית מראה אדיר כשלעצמו רק שהכל נקטע כשחייל מאחד הגדודים צנח עם נר (מצנח לא נפתח) אז תארו לעצמכם איך הוא הגיע למטה כשכולנו אלה שכבר הגיעו לקרקע ראו את המחזה הנורא הזה אומנם ידוע שכבר היה חייל שיצא מזה די בסדר רק לטןתו חייל מסכן לא התמזל המזל באותו הלילה אבל התרגיל נמשך למרות הכול

א' יקר , זה פשוט נורא לי לשמוע שקורה אירוע כל -כך טראגי וכל העולם ממשיך להתקיים כאילו לא קרה כלום . אני יכול להבין את התחושות שעולים בך כרגע שאתה כותב את המילים הללו . החוסר-אונים מול מה שקרה . הכעס על כך שהעולם המשיך להתקיים כאילו לא קרה כלום . אני גם הייתי מתפוצץ מפנים . לא יכולתי להמשיך לתפקד כאילו לא קרה כלום . האם הכרת אותו אישית ? או זה אחד החיילים שהתאמנו איתכם . מבחינה התחושה נראה לי שזה לא משנה הרבה וזה מעורר הרבה כעס וזעם על כל העולם . על הצבא והמפקדים שלא עצרו את התרגיל . אני מבין מה שאתה חש . בידידות אלן

אלן לא לא הכרתי אותו וטוב שכך להפסיק תרגיל חטיבה זה לא ענין של מה בכך אומנם הצניחות הופסקו אך לא התרגיל ואני היום כבר יכול להבין למה התרגיל לא הופסק נכון קשה לחשוב על זה שהכול נמשך(התרגיל) אבל כך גם קורה על רטוב ואי אפשר לעצור