קריאה נרגשת של נכה צה"ל מחוסר דיור ששובת שביתת שבת

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

19/07/2001 | 21:45 | מאת: עמית מזור

הביטחון(בושה למדינה)חובה לקרוא ולתמוך הנני נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור,שרתתי באוגדה,בחטיבה 500 ,נפצעתי ליד החוה הסינית מטיל גראד ומטחי קטיושות,מסביבי הרוגים,פצועים הזועקים לעזרה,איבדתי עשתונות,איני יכול לעזור,פתאום חושך,איני רואה ואיני שומע דבר. סיפרו לי אחה"כ,שמצאו אותי בשטח,מנותק כליל מהמציאות,הועברתי לתאג"ד ואחר-כך לתל-השומר.לא זוכר דבר. לאחר כמה ימים,התחילו להגיע טיפטופים על חברים הכי טובים שאינם,אבוד שליטה,בכי בלתי פוסק,רגשי אשמה כבדים.מדוע בורא עולם הם אינם ואני חי כדי לחוות חוויות כאלו עד סוף ימיי?לאחר שבוא בערך ללא טיפול הועברתי ליד נתניה,שבועות של גהינום,התנהגות בלתי אנושית,זריקות פנטוטל,היפנוזה,תרופות שונות,איני יודע מה עוד עשו לי,במקום הטבה,החמרה ניכרת,גמגום,בלבול חושים,לילות ללא שינה,מנותק מהמציאות וככה העבירו אותי לטיפול אצל ד"ר קרפל באסף הרופא.שוב טיפולים בפנטוטל,אישפוזים בנס ציונה,הפכתי לשבר כלי. לאסוני מכה נוספת,אשתישלא יכלה להחזיק מעמד עם צל מהלך אימים,ולעיתים אף אלים. מלא חרדות והזיות,עזבה אותי וגם ניתקה אותי מילדי שכל כך אהבתי,שוב פעם נפילה,חוסר תקוה מוחלט,ניסיונות אובדניים ואישפוזים. לאחר כשנה ומחצה,נישואים שניים(כניראה מתוך רחמים)ללא אהבה,עברנו אני ורעיתי החדשה לגור בשומרון,לפתוח דף חדש.נולדו לנו שתיי בנות,ובמקביל אימצתי לי בן,ולו לחפות על הניתוק מבניי החוקיים.אבל המזל הרע לא הרפה ממני,עוד שיברון לב,הבן המאומץ נהרג כגיבור בהסתערות על מארב של מחבלים מרצחים.שוב שוקעים לביב המדמנה,אותם תופעות חוזרות לי,שיברון לב מתמשך,וביום השנה התקף לב קשה.פוניתי לתה"ש,לטיפול נמרץ.לאחר כשבועיים צינטור לב,שבמהלכו מתברר שהפיתרון היחידי הוא ניתוח לב פתוח. לאחר החלמה של חמישה ימים,עברתי להתגורר אצל הוריי,אשתי השניה שעבדה כשוטרת ובמשמרות לא יכלה לטפל בי,ואוליי בדיעבד גם לא רצתה. לאחר שהייה כחודש בבית הוריי,רציתי לחזור לביתי,לאישתי.אך אישתי הודיעה לי חד משמעית שאין לי לאן לחזור.שייש לה גבר אחר בחייה(מאהב),ושאיין לי מהלחפש אצלם יותר.ואם אנסה לחזור למרות זאת,היא תגרום לי להתקף לב אחרון שלי,כך אמרה לי. היות וכך,מצאתי עצמי מתגורר ברכבי במשך כשנתיים או בגנים ציבוריים,בחורף הייתי לן בלובי של בית-החולים תה"ש.כך אני הייתי נתון לחסדיי-אחרים. לאחר אין סוף בקשות,וועדות,ותחינות נמצא לי "פתרון"ע"י אגף-השיקום של משרד-הביטחון,"דיור-מוגן" בהדר-יוסף בת"א,דמויי דירה בת שלושה חדרים,עם שניי "שותפים"שניי חוליי-נפש (סכיזופרנים). אומנם סוף סוף קיבלתי "עזרה"והיה לי מקום מגורים,אך חסר לי הפרטיות ועוד שהיה לי סיכסוכים בלתי פוסקים עם "השותפים"הלא מתאימים לי באופן אישי.ואז הפכו חיי לבלתי-נשא ובשנת 1998 התקף לב נוסף,טיפול נמרץ וללא ברירה ניתוח לב פתוח שני. היות וביתי גדלה (חיילת)משרתת בקריה,באה לסעוד אותי "בביתי" המשותף עם שניי החברים.אך לצערי לא היה לי איפה אותה להלין.בליית ברירה וגם בגלל שלא היה לי נוח יחסית נאלצתי לעזוב את "הדיור המוגן" ועברתי להתגורר אצל משפחה בהרצליה שמנסה לתמוך בי ולעזור. אך לצערי לא אוכל להיות עליהם למעמסה כל הזמן. כיום שוב אחריי התקף לב נוסף,שבמהלכו עברתי צינטור ויש לי עדיין עורקים סתומים,אך לצערי אין אפשרות מבחינה רפואית לניתוח שלישי. אני כותב מכתב זה בלב כבד,איני רגיל חבקש עזרה או תחינה.אך לצערי כלו כל הקיצים. לפי עניות דעתי,מגיע גם לי כבן-אנוש שתרם את גופו ונשמתו למען המדינה,מעט חיים נורמלים,בשקט ובפרטיות. גם אני רוצה לפניי סוף ימיי לחיות ולהתגורר בבית חם כיתר בניי-האדם. היום אני עזוב ולבד,ישן באוהל מול אגף-השיקום של משהב"ט בקריה ת"א.מבקש בבקשה מצאו לי פתרון הוגן.אל תשכחו אותי,אל תשאירו אותיזרוק ברחובות כמו פעם,גם אני רוצה לגור בבית חם. בתודה מראש ומקווה דאכן מכתבי זה יגיע לעינים אוהדות וללב רחום ומבין. להב יאיר.טלפון:056-533352 קישור לפורום "טוב למות בעד ארצנו"האמנם? http://clubs.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=message/object&forum_id=794&message_id=22407

לקריאה נוספת והעמקה
19/07/2001 | 22:22 | מאת: אלן

ערב טוב , הסיפור הזה היא אות קלון למדינת ישראל . העובדה שנותנים לאדם שפוי לגור עם שני סכיזופרנים אינו מתיישב עם מדיניות הומנית ומזכיר לי משטרים אפלים מן ההיסטוריה . אני מקווה שמישהו יוכל להתעורר להביא קצת נחמה ומזור לאיש היקר הזה . אולי כדי להפנות את הפנייה הזו לאחד הגורמים התקשורתיים בתקווה שמישהו יתעורר -:( . אני לצערי הרב חושש שהאיש היקר אינו היחיד . זכור לי היטב החדשה שבו לפני כמה שנים נכה צה"ל הדליק את עצמו מול משרד הביטחון ואמרו שהאיש לא היה שפוי . אני רוצה לקוות שלא נשמע יותר על מקרים כאלה . באהבה גדולה אלן

19/07/2001 | 22:27 | מאת: יהודה

ומה עלי לא אמרו כל הזמן עזבו אותו הוא לא שפוי הוא סובל מסכיזופרניה אמא שלהם של כל הרופאים האלה סכיזופרנית ובכלל צריך לראות את האנשים האלה שמגדירים את עצמם רופאים איך הם בכלל נראים אני באמת מזמין את כל מי שמעונין לראות איך נראים אותם אנשים שיש להם תואר לפני השם ואמורים לעזור לנו הסכיזופרנים והלוא שפויים איך הם נראים המסריחים האלה מאלכוהול

קשה להאמין שדברים כאלו קורים כאן, ואין לי מושג איך אפשר לעזור. 'עמית מזור', תודה שהבאת לכאן את הסיפור הזה. ומה אתך? איך הפורום החדש? אולי תספר משהו גם על עצמך? נראה לי שאתה מרגיש אצלנו בבית, אז קדימה, אתה יכול להתאקלם. דרור

20/07/2001 | 01:15 | מאת: ניר

הסיפור הזה מוכר האיש הזה ביקר פעם בפורום גם הבת שלו הם סיפרו את הסיפור הזה פה.

20/07/2001 | 01:44 | מאת: צביקה קומיי

שלום ליאיר אתה ער עכשיו? אם כן אני רוצה להתקשר אליך צביקה

20/07/2001 | 01:52 | מאת: דניאל

תנסה, בטח הוא לא בביתו. דניאל

20/07/2001 | 01:55 | מאת: דניאל

המום.כואב.מזועזע.וכועס נורא,למקרא הידיעה. אין שום הצדקה שאחד יהיה גנב והשני ירעב. אנו איתך באש ובמים.אל תרא ואל תפחד, ותאבק בהם עד חורמה,למען ישיבו לך את כבודך שנרמס.ליבי כואב ועיניי דומעות..אבל אנו איתך חבר עד הסוף. שלך אוהב. דניאל. ולחשוב שבטיול אתה זה שהיית מעודד.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב