שיר
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לילה , מלחמה , אפילה , זוועה וסיוטי-לילה , שדים מן העבר חוזרים לזירה , הם לא תמיד חוזרים באותה צורה . פעם אוטובוס בוער , פעם אוטובוס דוהר , פעם אוטובוס מתפרק , פעם אוטובוס חורק, ותמיד ברקע אוטובוס קו שלוש-מאות , אוטובוס שרוף , אוטובוס דחוס , אוטובוס מעוך , ושוב אני מתעורר דרוך , האם אני עוד בזוועה ? או אני כבר אחרי המלחמה .
לו יהיה ונהיה כבר אחרי המלחמה שלך צביקה
צביקה עם דמעות בעינים
?
אתה כבר במלחמה אחרת אין לאן להתעורר, לשום מקום לא תאחר, אותן תמונות אותן זוועות אוטובוס, מעוך אוטו מתפרק הגרון חנוק לא נוכל להתנתק הזועה עודנה מתקימת עור וגידים כל יום קורמת זה לא חלום, זה לא סיוט, זו המציאות
מצמרר צביקה
אלן היקר, הזכרת כאן את קו 300, בשירים, מספר פעמים. מה קרה שם? איפה אתה היית? מה קרה לך מאז? אני משער שקצת קשה לך לדבר על זה, ושקל יותר לעשות זאת בשיר. אבל סיפור שלא מספרים, אוהב להיתקע בפנים, וזה כואב. לעתים, כשמספרים את הסיפור שוב ושוב, ומשתפים בו גם אחרים משהו בו מתרכך, ומשתנה, ולפעמים אפשר אפילו להתחיל לחיות איתו. כשתוכל, אתה מוזמן לספר אותו כאן. שלך, דרור
מחזיק לך אצבעות בדרך צביקה
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
