טירונות - פרק 12 (ה)

ברגר הודיע לנו עם הכנסו לתפקיד בשורה רעה : " חברה תצטרכו להתעזר בסבלנות , אתם תתחילו את הטירונות בעוד חודש וחצי בנתיים אתם תשתתפו בקדם-טירונות " זו היה פעם הראשונה ששמעתי על מושג קדם- טירונות . שאלתי אותו מה כולל המושג הזה וברגר אמר לי : " תתאזר בסבלנות אתה תדע בבוא העת מה זה " קדם-טירונות " . ברגר כינס אותנו לפני הרחבה שמול מגירינו והחל " לתזז " אותנו וצעק לעברינו : תוך 20 שניות אתם ירדתם לאורך שדרה המרכזית ומתייצבים מול משרד המ"פ ומסתדרים בשלשות וצועקים הקשב פראי , כל=כך חזק שהמ"פ לא ישאר אדיש ויצא מתוך משרדו " " זוז " רצנו לכיוון משרד המ"פ בכל הכוח . לא עמדנו בזמנים . המ"כ ברגר עם קולו הרם והמהדהד אמר לנו : " חברים נדמה לי שאתם רוצים לרוץ עוד הרבה היום , צעקתם הקשב והמ"פ לא יצא ממשרדו " עד שהוא יצא ממשרדו תמשיכו לרוץ . כל- פעם רצנו את המשרד המ"פ צעקנו " הקשב " יותר ויותר חזק והמ"פ לא יצא החוצה . כולנו . כולנו הסתכלנו אחד על השני וחשבנו " מה המ"פ הזה חרש " בסוף אחרי שרצנו שוב ושוב וצעקנו מול משרד המ"פ " הקשב" וכן המפקד מתברר שהמ"פ באותו יום היה בחופש ולכן יכולנו לרוץ עוד הרבה שעות בלי שהמ"פ יצא החוצה . אחרי חצי -שעה של ריצה ברגר נכנס למשרד של המ"פ לא הגיע הוא בחופש " כעסנו נורא הוא ידע שהמ"פ בחופש ובכל זאת הריץ אותנו. אלן בידידות

שבת שלום דרור , איך התנהגו עליכם כה גרוע ודווקא אחרי שעברתם מלחמה , טראומות , שראיתם חברים מתים ,חברים פצועים . למה חיילים שנתנו את נפשם וגופם הפכו שעירים להזאזל ? במה יכלו להאשים אותכם . רוב החיילים שהשתתפו במלחמת יום -כיפר הצילו את המדינה . זה מזכיר לי שזה לא פעם הראשונה שאני שומע על היחס לחיילים שחזרו מן החזית . היחס הנוראי לאותם חיילים שנפלו בשבי במוצב החרמון , כשהאשימו אותם שלא נלחמו כמו שצריך ונכנעו בקלות , אך הכל היו טעויות של מפקדים ופוליטיקאים שלא העריכו נכון את המצב . לא מזמן קראתי באחד המאמרים המזכירים את מלחמת יום -כיפור את הטענות הללו . איך ניתן להאשים את אותם חיילים , לא הוצבו מספיק חיילים . הם היו יותר חיילים מול כוח עדיף . חלק מן המפקדים תמיד מוצאים דרך להעביר חלק מן האחראיות על חיילים פשוטים , זה לא פייר ולא צודק . אני כל -כך זועם , כי זה מזכיר למצבים כה רבים שבהם מפקדים לא לקחו אחראיות ולעולם לא הועמדו לדין . . אני מתקשה להבין איך הטירטורים הללו עושים חיילים טובים יותר בהם יש הרבה מן השפלה . אני כל -כך מזדהה איתך ביחס של המפקדים כלפיך . בידידות והערכה שיהיה לך שבת שלום שלווה ורגועה אלן

אלן אתה יודע אתה מזכיר לי את הטירונות שעשיתי גם בקדום!!!ובוא אספר לך חלק קטן ממה שעברתי אני ומה א ני עשיתי!! אז ככה איך שהגענו נחתו עלינו כל הזבלים תרוצו לפה תרוצו לשם תשכחו מהבית תשכחו מהאזרחות שבוע ראשון הייתי בהלם אבל אחרי שבוע התעשתתי ואמרתי אני יראה להם מאיפוא משתין הדג למזלי שמו אותי שומר ביתנים או מאהל ואני בכל הזדמנות גנבתי ממחלקות אחרות כדורים ממחסניות לכל מחסנית חילקו 7 כדורים ככה אספתי במשך כמה ימים איזה 30 כדוריםאפילו שבמסדר היו עושים בדיקות לפאוצים במקום מחסניות היו לי בפ]אוצים סגריות בפלות ואפילו טרנסיזטור אם אוזינ לאוזן ושוב נדלקו עלי ורתקו אותי ונתנו לי שמירות בלילה למחרת העירו אותי ב2 בלילה לשמור למעלה באילון מורה נדמה לי קראו לבוטקה וורדה טוה 2 בלילה חושך מצריים קבלתתי קריזה הוצאתי מחסנית גנובה הכנסתי למ 16 ויריתי באוויר צרור והחבאתי תמחסנית והכנסתי את שלי עם 7 הכדורים ישר נדלקו כל הפנסים בבסיס בלאגן שלם התרוצציות הגיע אלי המפקד שלי כולו מתנשף מה קרה הוא שאל אמרתי לא יודע מה לא שמעת יריות?? הוא אומר כן אתה לא יודע מאיפוא אמרתי לא.....אחרי שעה של סיורים ובלאגנים שוב כולם הלכו לישון ואז שוב הוצאתי המחסנית ודפקתי שוב צרור ושוב בלאגנים הדליקו אורות חיפושים ושוב בא אלי ושוב לא ראיתי לא שמעתי המפקד ביקש לבדוק כמה כדורים יש לי במחסנית ספר וראה 7 המשיך הלאה !!! וככה כל הלילה שגעתי אותם בבוקר בא אלי המפקד ואומר לי אני בטוח שזה אתה אמרתי לא או שכן או שלא אם אתם רוצים לישון כדאי שתתנו גם לי לישון ומאז לא עשיתי יותר שמירות בלילה ......המשך בקרוב

אצלנו דווקא לא היו טירטורים אצלנו היה תרגול חוזר והיו הרבה כאלה

אור עבר עלינו משהו מאוד דומה מבחינה החוויות שהיה לנו בקדום . אתה בשבילי כמו אח . הסיפור שלך מרתק ונדמה לי שלא השתנה שום דבר במקוםה ההוא קדום כל עוד שהבסיס היה קיים .פחדתי הכי הרבה מהשמירות באותם עמדות שהיו חשוכות ולא ראינו שום דבר בהם . היו עמדות ללא תאורה ולא ידענו באמצע הלילה , מה עלול לקרות לנו .האיזור מלא בכפרים ערביים עויינים . אני לא העזתי לירות באוויר , אך יתכן שאם הייתי עושה את זה מצבי היה יותר טוב . השמירה בוורדה הייתי השמירה הקשה ביותר . המקום היה דומה לעינוי החמור ביותר . חושך מצרים , שמרנו על התנחלות קדום . לעולם לא הביאו לי מתנחליםבשמירה שתייה קרה , או כיסא שאוכל לשבת בעמדה . בניגוד למה שחברים ששרתו בשטחים סיפרולי . וורדה היה המקום הנורא ביותר מכל עמדות השמירה בקדום . זכור לי היטב אותו לילה חשוך ללא ירח שהייתי מת מעייפות וגם מפחד . התחלתי לרעוד באמצע הקיץ , כל גופי רטט . זעה קרה ניגרה מפני . לעמדה לא היה זרקור לתאורה . אך היא היית עמדה מיוחדת במינה מצד אחד היא פנתה לכיוון מחנה קדום ומצד שני שמרה על התנחלות קדום . הייתי חייב לשמור עם עיניים בגב וקדימה . העמדה עמדה בשטח פתוח מחוץ למחנה ומימיני היה שטח שפנה לעבר הכפרים הערביים . אני פחדתי כמו שלעולם לא פחדתי . נרדמתי למשך דקה והייתי מתעורר וסיוטים עוברים באותו דקה בראשי. כמעט שנפלי על גדר התיל שבעמדה ופתחתי את הגרון . החום הגוף עלה בלי סוף . רעדתי כולו במשך כל השמירה וקיוויתי שהסיוט הזה יגמר . בשלב מסויים התחלתי לקבל הזיות . הייתי נרדם לדקה ורואה מחבל מול הפנים ולא היה אף אדם לפני . הלילה הזה השניא עליי כל השמירות . הסתכלתי בכל הכיוונים . לא ידעתי מאיזה מקום תבוא הסכנה . בשלב מסויים היה נדמה לי שראיתי ערבי שמנסה לחדור לבסיס מרחוק . לא היה ולא נברא , הכל מדימיוני . זה היה תמרור ההתנחלות שהזהיר על פניה מסוכנת . מרוב עייפות ופחד חשבתי שמדובר במחבל . הודעתי במכשיר הנל"ן שמחבל חדר לבסיס . ראיתי את מערכת הכוננות של הבסיס במלואו תפארתו ועוצמתו וחשתי פחות לבד ופחות מאויים . באו לתחקר אותי מה ראית .אמרתי להם מחבל חודר לבסיס . שמתי שהדימיון שלי תעתע בי . לא סיפרתי לאף-אחד וכולם רצו לכל הכיוונים כמו כוורת דבורים עבור כל פיסת שטח בסריקת מדוקדת ולא סיפרתי כלום כי פחדתי ממה יחשבו עלי . הבחור השתגע ואינו כשיר . נרגעתי נדלקו האורות בכל הבסיס וכולם רצו עם זרקורים אני חשתי רגוע מאותו רגע פחדתי מן החושך . עד היום אני פוחד לצאת בלילה ומאורות מעומעמים כתומים ,חיוורים כמו שהוצבו בחלק מן העמדות . אני עד היום יושן עם אור פתוח בלילה . למחרת הגעתי לרופא . לא היה לי יותר חום . הרפא אמר לי שאני שקרן . אינני רועד ואין לי חום , אתה כשיר לחזור לטירונות . נדמה לי שזה בפעם הראשונה שאני מספר את האירוע הטראומטי הזה למישהו . תודה אור . הסיפור שלך עוררה משהו שנשכח מזיכרוני תודה אחי , אני אוהב אותך אור אלן