קריאה נרגשת של נכה צה"ל מחוסר דיור ששובת שביתת שבת

עמית מזור :מאת 22:09 :שעה 19/07/2001 :תאריך קריאה נרגשת של נכה צה"ל מחוסר דיור ששובת שביתת שבת מול משרד הביטחון(חובה לקרוא ולתמוך הנני נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור,שרתתי באוגדה,בחטיבה 500 ,נפצעתי ליד החוה הסינית מטיל גראד ומטחי קטיושות,מסביבי הרוגים,פצועים הזועקים לעזרה,איבדתי עשתונות,איני יכול לעזור,פתאום חושך,איני רואה ואיני שומע דבר. סיפרו לי אחה"כ,שמצאו אותי בשטח,מנותק כליל מהמציאות,הועברתי לתאג"ד ואחר-כך לתל-השומר.לא זוכר דבר. לאחר כמה ימים,התחילו להגיע טיפטופים על חברים הכי טובים שאינם,אבוד שליטה,בכי בלתי פוסק,רגשי אשמה כבדים.מדוע בורא עולם הם אינם ואני חי כדי לחוות חוויות כאלו עד סוף ימיי?לאחר שבוא בערך ללא טיפול הועברתי ליד נתניה,שבועות של גהינום,התנהגות בלתי אנושית,זריקות פנטוטל,היפנוזה,תרופות שונות,איני יודע מה עוד עשו לי,במקום הטבה,החמרה ניכרת,גמגום,בלבול חושים,לילות ללא שינה,מנותק מהמציאות וככה העבירו אותי לטיפול אצל ד"ר קרפל באסף הרופא.שוב טיפולים בפנטוטל,אישפוזים בנס ציונה,הפכתי לשבר כלי. לאסוני מכה נוספת,אשתישלא יכלה להחזיק מעמד עם צל מהלך אימים,ולעיתים אף אלים. מלא חרדות והזיות,עזבה אותי וגם ניתקה אותי מילדי שכל כך אהבתי,שוב פעם נפילה,חוסר תקוה מוחלט,ניסיונות אובדניים ואישפוזים. לאחר כשנה ומחצה,נישואים שניים(כניראה מתוך רחמים)ללא אהבה,עברנו אני ורעיתי החדשה לגור בשומרון,לפתוח דף חדש.נולדו לנו שתיי בנות,ובמקביל אימצתי לי בן,ולו לחפות על הניתוק מבניי החוקיים.אבל המזל הרע לא הרפה ממני,עוד שיברון לב,הבן המאומץ נהרג כגיבור בהסתערות על מארב של מחבלים מרצחים.שוב שוקעים לביב המדמנה,אותם תופעות חוזרות לי,שיברון לב מתמשך,וביום השנה התקף לב קשה.פוניתי לתה"ש,לטיפול נמרץ.לאחר כשבועיים צינטור לב,שבמהלכו מתברר שהפיתרון היחידי הוא ניתוח לב פתוח. לאחר החלמה של חמישה ימים,עברתי להתגורר אצל הוריי,אשתי השניה שעבדה כשוטרת ובמשמרות לא יכלה לטפל בי,ואוליי בדיעבד גם לא רצתה. לאחר שהייה כחודש בבית הוריי,רציתי לחזור לביתי,לאישתי.אך אישתי הודיעה לי חד משמעית שאין לי לאן לחזור.שייש לה גבר אחר בחייה(מאהב),ושאיין לי מהלחפש אצלם יותר.ואם אנסה לחזור למרות זאת,היא תגרום לי להתקף לב אחרון שלי,כך אמרה לי. היות וכך,מצאתי עצמי מתגורר ברכבי במשך כשנתיים או בגנים ציבוריים,בחורף הייתי לן בלובי של בית-החולים תה"ש.כך אני הייתי נתון לחסדיי-אחרים. לאחר אין סוף בקשות,וועדות,ותחינות נמצא לי "פתרון"ע"י אגף-השיקום של משרד-הביטחון,"דיור-מוגן" בהדר-יוסף בת"א,דמויי דירה בת שלושה חדרים,עם שניי "שותפים"שניי חוליי-נפש (סכיזופרנים). אומנם סוף סוף קיבלתי "עזרה"והיה לי מקום מגורים,אך חסר לי הפרטיות ועוד שהיה לי סיכסוכים בלתי פוסקים עם "השותפים"הלא מתאימים לי באופן אישי.ואז הפכו חיי לבלתי-נשא ובשנת 1998 התקף לב נוסף,טיפול נמרץ וללא ברירה ניתוח לב פתוח שני. היות וביתי גדלה (חיילת)משרתת בקריה,באה לסעוד אותי "בביתי" המשותף עם שניי החברים.אך לצערי לא היה לי איפה אותה להלין.בליית ברירה וגם בגלל שלא היה לי נוח יחסית נאלצתי לעזוב את "הדיור המוגן" ועברתי להתגורר אצל משפחה בהרצליה שמנסה לתמוך בי ולעזור. אך לצערי לא אוכל להיות עליהם למעמסה כל הזמן. כיום שוב אחריי התקף לב נוסף,שבמהלכו עברתי צינטור ויש לי עדיין עורקים סתומים,אך לצערי אין אפשרות מבחינה רפואית לניתוח שלישי. אני כותב מכתב זה בלב כבד,איני רגיל חבקש עזרה או תחינה.אך לצערי כלו כל הקיצים. לפי עניות דעתי,מגיע גם לי כבן-אנוש שתרם את גופו ונשמתו למען המדינה,מעט חיים נורמלים,בשקט ובפרטיות. גם אני רוצה לפניי סוף ימיי לחיות ולהתגורר בבית חם כיתר בניי-האדם. היום אני עזוב ולבד,ישן באוהל מול אגף-השיקום של משהב"ט בקריה ת"א.מבקש בבקשה מצאו לי פתרון הוגן.אל תשכחו אותי,אל תשאירו אותיזרוק ברחובות כמו פעם,גם אני רוצה לגור בבית חם. בתודה מראש ומקווה דאכן מכתבי זה יגיע לעינים אוהדות וללב רחום ומבין. להב יאיר.טלפון:056-533352

אני לא מבין אתה לא יודע לקרוא הרי במכתב מתוארת מצוקה אמיתית מדוע אתם הפסכולוגים מסתכלים על הכל בצורה של דחפים דינמים שצרכים לתת להם ביטוי במילים ולא כביטוי למצוקה אישית וחברתית שמיצגת את התמונה העגומה של מדינתינו שנותשת את בניה לאחר אסון אישי למרות התרומה שלהם לחברה כולי צער על אלה שבאמת צרכים להתמודד עם המערכת המימסדית ותלוים בחדסדיה. ועוד מקבלים תשובה כזו כמו שאתה נתתה תשובה שמורידה מאחריות המערכת ומשאירה את הצורך לתת תשובות בידי המטופל או הזקוק לעזרה בלא לתת לו כלים אמיתיים לפתרון הבעיה כמו למשל סיוע בדיור שיקום מקצועי ותמיכה חברתית אמיתית לא של אנשי מקצוע מרוחקים ומנותקים מהמציאות הקשה שבה אנו חיים

יאיר היקר, קראתי את מכתבך ובכיתי.לבי יוצא אליך יאיר. לדאבוני אין לנו אפשרות לסייע לך, שכן בעלי אינו עובד שנים רבות,וגם כך, בעקבות פציעתו, התמוטט עסקנו ונשארנו חייבים הון עתק לבנקים, אבל אני מחבקת אותך איש יקר, כאדם וכאשת הלום קרב המלווה אותו מאז מלחמת ההתשה, עם כל העליות והירידות, על מצבי הרוח המשתנים והאלימות (הבלתי נשלטת), והדכאונות, והבכי, ותחושות האשמה, והסיוטים הליליים המייסרים, וכאבי הראש הנוראיים, ופחד הילדים (שהיו בני רכים בשנים בעת פציעתו), והפחדים והחרדות שהם נאלצו לעבור בגללו, וגם עכשיו הוא נתון במצב קשה ביותר ועומד בפני אישפוז מלא נוסף - אז כל מה שאני יכולה לומר לך יאיר - הלוואי...הלוואי שמישהו יקום סוף סוף ויבין באמת ובתמים, לעומק, ובחמלת לב, מה עבר ועובר עליך ועל חבריך הלומי הקרב, שהקריבו נפשם (ולא פעם גם את גופם), עבור מדינה, שבמשך שנים רבות הקיאה אותם מקרבה בטענה שאינם אלא "פחדנים", ו"פרזיטים", המבקשים לנצלה. צר לי. כל-כך צר לי על הייסורים שעברת ועודך עובר. מי ייתן וזעקתך לא תהיה זעקת שווא, ויימצא סוף סוף פתרון למצוקתך הזועקת לשמים. מאמצת אותך אל לבי, ומתפללת לשלומך מלכה נתנזון

יאיר היקר, קראתי את מכתבך ובכיתי.לבי יוצא אליך יאיר. לדאבוני אין לנו אפשרות לסייע לך, שכן בעלי אינו עובד שנים רבות,וגם כך, בעקבות פציעתו, התמוטט עסקנו ונשארנו חייבים הון עתק לבנקים, אבל אני מחבקת אותך איש יקר, כאדם וכאשת הלום קרב המלווה אותו מאז מלחמת ההתשה, עם כל העליות והירידות, על מצבי הרוח המשתנים והאלימות (הבלתי נשלטת), והדכאונות, והבכי, ותחושות האשמה, והסיוטים הליליים המייסרים, וכאבי הראש הנוראיים, ופחד הילדים (שהיו בני רכים בשנים בעת פציעתו), והפחדים והחרדות שהם נאלצו לעבור בגללו, וגם עכשיו הוא נתון במצב קשה ביותר ועומד בפני אישפוז מלא נוסף - אז כל מה שאני יכולה לומר לך יאיר - הלוואי...הלוואי שמישהו יקום סוף סוף ויבין באמת ובתמים, לעומק, ובחמלת לב, מה עבר ועובר עליך ועל חבריך הלומי הקרב, שהקריבו נפשם (ולא פעם גם את גופם), עבור מדינה, שבמשך שנים רבות הקיאה אותם מקרבה בטענה שאינם אלא "פחדנים", ו"פרזיטים", המבקשים לנצלה. צר לי. כל-כך צר לי על הייסורים שעברת ועודך עובר. מי ייתן וזעקתך לא תהיה זעקת שווא, ויימצא סוף סוף פתרון למצוקתך הזועקת לשמים. מאמצת אותך אל לבי, ומתפללת לשלומך מלכה נתנזון