אני לא מבין

שלום לדרור ולכל חברי הפורום. אני קצת לא מבין מה הולך פה. אתם משווים בין הלם קרב, שיש לו הגדרה ברורה, לבין טראומות של אנשים מזה שזרקו עליהם אבנים? איך אפשר להשוות בין מה שעבר על צביקה בטנקים השרופים, לבין ילדה שזרקו עליה אבן פעם אחת? על מה אתם מדברים פה? כשחבר שלך מתפוצץ ממטען חבלה של החיזבאללה, כשמישהו נהרג בקרב בלבנון, ויש לך טראומה, זה הלם קרב. לא כאבים קטנים של מתנחלים. חוץ מזה, הנה הלכת משם, ואני מאד שמח שאת כבר לא שם, ואני מקווה שבכלל לא ישארו שם מתנחלים בקרוב, אבל זו כבר דעתי הפוליטית. מי שאשם בטראומה שלך אלו ההורים שלך, לא אף אחד אחר. הם הביאו אותך לשם, והם גידלו אותך שם, וזו בעיה שלך איתם. אבל הלם קרב? באמת מה הקשר?

בחורה מספרת כאן על מה שעבר עליה, אתה יכול לא להזדהות, אבל למה לדבר ככה? המציאות בישראל מטשטשת את הגבול בין עורף לשדה הקרב, והבחורה הזאת, חיה בשדה קרב במשך כמה שנים (לפי הדברים שהיא כתבה). מה זה משנה מי אשם? בזה מתעסקים כאן? אפשר גם להגיד עלי ועל שכני שהעובדה שבאנו לגור בגילה, הופכת אותנו לאחראים לכך שיורים עלינו, אבל שוב זוהי פוליטיקה, ואני מקווה שדרור יסכים איתי, כי זאת אינה מטרת הפורום הזה. כל טוב גם לך גלית

שלום לך יאיר. התלבטתי אם להגיב או לא ובסוף החלטתי שכדאי שאגיב. תראה, מאד התלבטתי אם לשתף בכלל במה שעבר עלי בשנות האינתפאדה, ובאמת תהיתי האם למה שעבר עלי, וחוזר אלי עכשיו בעקבות כל המצב הבעייתי בשטחים, הוא גם איזושהי תסמונת פוסט טראומטית או שזה משהו אחר. אני לא משווה בין כאבים. אי אפשר להשוות. ברור שלעולם לא אוכל להבין בדיוק מה עבר על סבתי כשראתה את ההורים שלה נרצחים מול עיניה בפולין. אני גם לא אוכל להבין מה עבר על אבא שלי בקרבות בסיני. ומה עבר על חברים שלי שנפצעו בלבנון, ומה עבר על השכן שלי שנפצע בפיגוע בקו 26 ואיבד את העין שלו. אין לי איזה כאבומטר או משהו כזה. אני יודעת שכשכואב אז כואב. ואני מרגישה שאפילו שאתה עויין, ואולי בגלל זה, כואב גם לך. אז בוא נעזוב את ההשוואות ואת הפוליטיקה, ופשוט נשתף במה שעובר עלינו. לי יש תחושה שזה עוזר. שולם? לילה טוב נעמה

לצערי גם היתי באותה אינתיפדה ואין מה להשוות מי שלא היה בסרט של המלחמות לא יכול להבין וזה כואב אולי יותר שלך יהודה