קישור ישן (!!! ה !!! )

לפני כשבוע פורסם באתר מספר טלפון של חבר / עמית למשלחת לפיטצבורג שמביע את יאושו בהפגנה מול בית משרד הבטחון בת"א. שלשום בקרתי אותו בת"א נכון להיום אף לא אחד מהקוראים בפורום התקשר אליו האם זה אומר שבפורום אין אנשים אמיתיים? האם לאנשים אין בליבם שום רגש? צביקה נ.ב אני מביא שוב את השאלה של עמית מזור בציטוט מלא לידיעתכם =-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- מחבר: עמית מזור תאריך: 19-07-2001 21:45 הביטחון(בושה למדינה)חובה לקרוא ולתמוך הנני נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור,שרתתי באוגדה,בחטיבה 500 ,נפצעתי ליד החוה הסינית מטיל גראד ומטחי קטיושות,מסביבי הרוגים,פצועים הזועקים לעזרה,איבדתי עשתונות,איני יכול לעזור,פתאום חושך,איני רואה ואיני שומע דבר. סיפרו לי אחה"כ,שמצאו אותי בשטח,מנותק כליל מהמציאות,הועברתי לתאג"ד ואחר-כך לתל-השומר.לא זוכר דבר. לאחר כמה ימים,התחילו להגיע טיפטופים על חברים הכי טובים שאינם,אבוד שליטה,בכי בלתי פוסק,רגשי אשמה כבדים.מדוע בורא עולם הם אינם ואני חי כדי לחוות חוויות כאלו עד סוף ימיי?לאחר שבוא בערך ללא טיפול הועברתי ליד נתניה,שבועות של גהינום,התנהגות בלתי אנושית,זריקות פנטוטל,היפנוזה,תרופות שונות,איני יודע מה עוד עשו לי,במקום הטבה,החמרה ניכרת,גמגום,בלבול חושים,לילות ללא שינה,מנותק מהמציאות וככה העבירו אותי לטיפול אצל ד"ר קרפל באסף הרופא.שוב טיפולים בפנטוטל,אישפוזים בנס ציונה,הפכתי לשבר כלי. לאסוני מכה נוספת,אשתישלא יכלה להחזיק מעמד עם צל מהלך אימים,ולעיתים אף אלים. מלא חרדות והזיות,עזבה אותי וגם ניתקה אותי מילדי שכל כך אהבתי,שוב פעם נפילה,חוסר תקוה מוחלט,ניסיונות אובדניים ואישפוזים. לאחר כשנה ומחצה,נישואים שניים(כניראה מתוך רחמים)ללא אהבה,עברנו אני ורעיתי החדשה לגור בשומרון,לפתוח דף חדש.נולדו לנו שתיי בנות,ובמקביל אימצתי לי בן,ולו לחפות על הניתוק מבניי החוקיים.אבל המזל הרע לא הרפה ממני,עוד שיברון לב,הבן המאומץ נהרג כגיבור בהסתערות על מארב של מחבלים מרצחים.שוב שוקעים לביב המדמנה,אותם תופעות חוזרות לי,שיברון לב מתמשך,וביום השנה התקף לב קשה.פוניתי לתה"ש,לטיפול נמרץ.לאחר כשבועיים צינטור לב,שבמהלכו מתברר שהפיתרון היחידי הוא ניתוח לב פתוח. לאחר החלמה של חמישה ימים,עברתי להתגורר אצל הוריי,אשתי השניה שעבדה כשוטרת ובמשמרות לא יכלה לטפל בי,ואוליי בדיעבד גם לא רצתה. לאחר שהייה כחודש בבית הוריי,רציתי לחזור לביתי,לאישתי.אך אישתי הודיעה לי חד משמעית שאין לי לאן לחזור.שייש לה גבר אחר בחייה(מאהב),ושאיין לי מהלחפש אצלם יותר.ואם אנסה לחזור למרות זאת,היא תגרום לי להתקף לב אחרון שלי,כך אמרה לי. היות וכך,מצאתי עצמי מתגורר ברכבי במשך כשנתיים או בגנים ציבוריים,בחורף הייתי לן בלובי של בית-החולים תה"ש.כך אני הייתי נתון לחסדיי-אחרים. לאחר אין סוף בקשות,וועדות,ותחינות נמצא לי "פתרון"ע"י אגף-השיקום של משרד-הביטחון,"דיור-מוגן" בהדר-יוסף בת"א,דמויי דירה בת שלושה חדרים,עם שניי "שותפים"שניי חוליי-נפש (סכיזופרנים). אומנם סוף סוף קיבלתי "עזרה"והיה לי מקום מגורים,אך חסר לי הפרטיות ועוד שהיה לי סיכסוכים בלתי פוסקים עם "השותפים"הלא מתאימים לי באופן אישי.ואז הפכו חיי לבלתי-נשא ובשנת 1998 התקף לב נוסף,טיפול נמרץ וללא ברירה ניתוח לב פתוח שני. היות וביתי גדלה (חיילת)משרתת בקריה,באה לסעוד אותי "בביתי" המשותף עם שניי החברים.אך לצערי לא היה לי איפה אותה להלין.בליית ברירה וגם בגלל שלא היה לי נוח יחסית נאלצתי לעזוב את "הדיור המוגן" ועברתי להתגורר אצל משפחה בהרצליה שמנסה לתמוך בי ולעזור. אך לצערי לא אוכל להיות עליהם למעמסה כל הזמן. כיום שוב אחריי התקף לב נוסף,שבמהלכו עברתי צינטור ויש לי עדיין עורקים סתומים,אך לצערי אין אפשרות מבחינה רפואית לניתוח שלישי. אני כותב מכתב זה בלב כבד,איני רגיל חבקש עזרה או תחינה.אך לצערי כלו כל הקיצים. לפי עניות דעתי,מגיע גם לי כבן-אנוש שתרם את גופו ונשמתו למען המדינה,מעט חיים נורמלים,בשקט ובפרטיות. גם אני רוצה לפניי סוף ימיי לחיות ולהתגורר בבית חם כיתר בניי-האדם. היום אני עזוב ולבד,ישן באוהל מול אגף-השיקום של משהב"ט בקריה ת"א.מבקש בבקשה מצאו לי פתרון הוגן.אל תשכחו אותי,אל תשאירו אותיזרוק ברחובות כמו פעם,גם אני רוצה לגור בבית חם. בתודה מראש ומקווה דאכן מכתבי זה יגיע לעינים אוהדות וללב רחום ומבין. להב יאיר.טלפון:056-533352 קישור לפורום "טוב למות בעד ארצנו"האמנם? http://clubs.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=message/object&forum_id=794&message_id=22407

זה אומר אולי שאנשים עסוקים? לא יודעים איך הם יכולים לעזור? יש כאלה שהציעו עזרה, ואולי לא פנו אליהם שוב? למה הגוון השלילי בטון?

שלחתי את מה שקרא ליאיר לכמה אנשים שטיפלו בי כדי שלא ידעו שלא ידעו . שלחתי למערכת של עיתון הארץ , מעריב ועיתוני רשת מרכזית . שלחתי את הסיפור לאתר של נט"ל . אני חשבתי שכדאי לחכות ולראות אם אקבל תשובה מכוון שחשוב לא לזרוק תקוות שב במצב של יאיר . אני הגעתי למסקנה שעליי לעזור בצורה פעילה . אני חש די נבוך לפנות אליו כי פחדתי שהוא יחוש די לא בנוח מכך שמישהו שלא מכיר מנסה לעזור . אולי הוא יחוש שמדובר ברחמים . אך האמת שאני כולי נסער ומתקומם וזה מה שניע אותי לפעול . באהבה אלן

רוז כתב/ה: > > זה אומר אולי שאנשים עסוקים? בטוח שאנשים עסוקים לא יודעים איך הם יכולים לעזור? אני חושב שאפילו מילה טובה בטלפון - גם ללא מתן פרטים מזהים - שווה הרבה > יש כאלה שהציעו עזרה, ואולי לא פנו אליהם שוב? מי אמור לפנות אליהם? > למה הגוון השלילי בטון? אני מתנצל על גוון הטון שמשתמע ממנו טון שלילי :-) והנה כמה מילים בטון פחות שלילי להבהרת הנקודה שלי (ובאמת אני לא ציני בציטוט הזה ולא בא להתנגח) צריך לשאול חולה סופני, כדי להעריך את מתנת החיים, צריך להביט בנאבקים במוות ביסורים קשים, על מנת להרויח עוד שעת חיים כדי להעריך את המתנה שניתנת לנו יום יום, עם היקיצתה, עוד 24 שעות חיים, שזה 1440 דקות, צריך להביט בעיוור שפקח את עינו, כדי להבין את המתנה שקבלנו בלי מאמץ - עיניים רואות. צריך להביט בנכה על כסא גלגלים כדי להעריך - את רגלנו הבריאות. צריך להביט בחולה סעודי - כדי להבין עד כמה אנחנו ברי מזל. כסף בא, כסף הולך, הבריאות לעולם חשובה. (ובאמת אני לא ציני בציטוט הזה ולא בא להתנגח) צביקה

אל תתקוף סתם.....תעשה קודם שעורי בית אני דברתי עפ אותו עמית מזור והצעתי לו והוא אמר שימסור לו אני לא אנס סדרתי

גם לא בבודד כנראה..... :)