לרוז - בנושא קודם

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=159896&t=158850

היה רב שמאוד מאוד הקפיד להאכיל יתומים ואלמנות, שאלו אותו למה? אז הוא אמר "כשאני אגיע לבית דין של מעלה, ישאלו אותי אם קבעתי עיתים לתורה, ואני אגיד כן, ואז יתחילו לבדוק כל לימוד, אם הוא לשמו, אם לא היו לי מזה איזה שהם רווחים, אם היה בלב שמח, וכו' וכו', נגד זה לא יהיה לי מה לענות, ישאלו אותי "ציפית לישועה? אגיד כן ואז שוב, יתחילו לבדוק ...וכך הלאה והלא כל מצוה ומצוה שעשיתי, אם היתה לי טובת הנאה מזה, אם עשיתי בשמחה, ללא רטינות, אם עמלתי מספיק, ואני, לא יהיה לי מה להגיד, אבל בענין יתומים ואלמנות, מה זה חשוב, אם שמחתי , או לא, אם בלב שלם או לא. ת'כלס, החייתי יתומים ואלמנות, מה זה חשוב איך, על זה בטוח אקבל חלק בעולם הבא" וציפורן, אני לא יודעת מי הפילוסוף הזה שאמר את הדברים האלה, אבל זה נראה לי כמו עצה של יצר הרע, הוא אומר "תשמע, אם תתן, זה יהפוך אותך לגאוותן, זה יראה כגאווה, אתה תחוש גאווה" ואז האדם לא יתן, וזו בדיוק המטרה של היצר הרע, לכן, ודוקא לכן, אדם גאה, שיתן , ועוד איך שיתן, כשאדם מוציא מכספו, גאוותו מתמעטת, וכשאדם נותן צדקה, מה שהוא חש, זו לא גאווה, אלא שמחה, וזוהי שמחה של מצוה שמחיה את הגוף, ומותר להרגיש אותה. ולהיפך, אם אין ליהודי שמחה של מצוה, אין לו חיים, גם אם יהודי לא יודע שמשהו מסוים הוא מצוה, אבל הוא עושה את זה מתוך נטיה כלשהי, זוהי נטיה של הנשמה היהודית, וזה נותן שמחה של מצוה, ניצוץ חיים שמחייה את הגוף. ואפילו היהודי הכי חילוני שיהיה, שיגיד שהוא אתאיסט, יש לו כמה מצוות בכיס שמחיות אותו.

זהכמו שאמרת הפתרון הכי טוב, אבל בעצם, זו הנתינה המשובחת ביותר, כי יש דרגות בנתיה והן : 1הנותן והמקבל לא יודעים מי הוא מי, (מתן בסתר) הדרגה הכי גבוהה של צדקה. אבל גם בזה יש דרגות והן, שהנותן והמקבל אינם מכירים זה את זה, אבל כל השכונה יודעת, למשל מי הנותן, או מי המקבל, או להיפך, יש רק אדם נוסף שלישי, שיודע מי הוא מי ומעביר את הצדקה ליעודה, ואינו משתף בזה את הציבור. הנותן יודע מי המקבל, אבל המקבל לא יודע מי הנותן (מתן בסתר) הנותן לא יודע מי המקבל, אבל המקבל יודע מי הנותן. המקבל והנותן יודעים מי הוא מי.