החופש הגדול - לרוז ולכולם

דוקא זו לא בעיה של כסף,שנינו עובדים, אולי פינקנו את הילדים יותר מידי, לקיטנות של ביה"ס הם לא רצו ללכת, ויש להם מחשבים, עם משחקים ולומדות, וסרטים מבוקרים, וגישה לאתרים של ילדים באינטרנט, ש שרק אותם הם יכולים להוריד, ויש להם משחק ברשת. אבל הם כל כך נהנים להרגיז אחד את השני, אוי לנו אם אחד מטפל בשני, אם בן השמונה וחצי, יגיד משהו לבת השש וחצי, היא ישר מתחילה לבכות (20 נקודות למעלה בלחץ הדם שלי, הכי הכי אני שונאת בחיים זה לרחוץ כלים, ולשמוע בכי של ילדים, עכשיו זה גם לשמוע את צלצול הטלפון, זה יותר גרוע מכלים.) והקטצ'יק, לא מתחשב בשעות וזמנים, אז הוא נורא חמוד, אבל הקיטנה שלו נגמרה אתמול, ויום שלם בבית, עם כולם, זה כנראה למעלה מהכוחות של כולם, ובחוץ גהינם, - כן, זה גם החום. בבית ממוזג ב"ה. הלואי והיו יכולים לצאת קצת לחצר, או למתקנים ליד הבית, שיפרקו את עודף המרץ שלהם, אז נגיד שאני מחליטה שעושים איזו יצירה, אז יש להם חומרים בלי סוף, ויש לי כמה בתוך השרוול, שמידי פעם אני מוציאה בשביל החידוש, ואז הם יושבים, וגוזרים וצובעים ("אמאאאאאאא, היא מקלקלת לנו את הטושים ") ומדביקים ורוקמים ותופרים, ומביב בלאגן, לא נורא, ואז בערך בארבע מגיעה בת הערים מהשירות ונחרדת "מה הולך פה, מיד עכשיו להתחיל לנקות ולסדר" ואני מנסה "תעזבי אותם" "מה זה לעזוב אותם, תראי איך הבית נראה " "גם כשאת היית בגילם היה נראה ככה" " והיא מתעלמת, "דניאלללל, היא צועקת כלפי מעלה, בוא הנה גם אתה תעזור, מה אתה חושב שכולם עבדים שלך, ?" והוא יורד "מה את רוצה?" "בוא תעזור לנקות פה , "עד שלא תדברי יפה, אני לא מקשיב לך" אומר הוא בשיוויון נפש ועולה חזרה, והיא מתעצבנת... בקיצור, תופסת את בת השתיים עשרה, קרבן, וזו מסכנה, על תקן של בבייבי סיטר על הקטן מהבוקר, (בתשלום, שתהיה לה מוטיבציה) עיפה, ופתאום הגדולה נוחתת עליה עם פקודות. ת'אמת דרור, שיהיה בלאגן סדום ועמורה, שיהיה מלוכלך, שיגדלו תפוחי אדמה מהרצפה, רק שישתקו ויפסיקו לריב, אני הולכת להשתגע מזה. תמיד, עוד כשהייתי נערה, כשהייתי מגיעה לבית עם ילדים, והיה קצת רעש, וריב שלהם הייתי לוקחת את הרגלים למקום אחר. אני לא יכולה לסבול את זה, אני חושבת שמרוב חופש נשרפים להם פיוזים, ואני לא יכולה לעצור את הגלגלים חודשים, וזה גם לא יעזור, כשאני יושבת לידם והם מתחילים עם ההקנטות האלה, שמתפתחות לריב, אני לא יכולה לעשות הרבה.

כן זה קשה גם אור הקטן שיגע את ראבי....משחקים קיטנות חברים בסוף זה נגמר והיום הטסתי אותו לסבתא המרוקאית שישגע אותה ויהיה אצלה כמה ימים ועכשו שקט.....שששששש אבל שיהיה בריא חסר לי הקטן המופרע מה אני יגיד לכם שאני רואה אותו משגע את אמא שלו ואת אחותו אני בפנוכו מה זה מבסוט שהוא מרביץ לילדים ובאים אלי ההורים.....אני צועק עליו ומעניש אותו אבל אני בפנים מבסוט לאללה....שהוא משגע את כולם אבל הוא ארטיסט גדול...יש לו פנים ומבט שקשב לכעוס עליו והוא פשוט ממיס את כולם אם המבט שלו......שיהיה לי בריא זה הכי חשוב אני אם ההורים האשה והילדה כבר אסתדר ולי הוא נורא חסר...!!!!!!!!!!!

חחחחחחח-את רצית את אור הקטן"" נראה לי זה היה המסמר האחרון שהיה חסר לך עכשו דבר אחד בטוח הוא היה עושה סדר בבלאגן עוד חודש ...........ימנ........ק!!!!!! (חינוך אירופאי....כבר אמרתי???)