בנין דירות רגיל

במקום לכתוב את הגיגיי בפורומים אחרים החלטתי לכתוב גם פה.אני מקווה שאין התנגדות. דניאל קומה ראשונה - עוד לילה בו נשמעת משאית זבל זה סימן שכבר תיכף בוקר ושוב, הוא עדיין ער. התקרה הלבנה שחורה ועומדת להלבין למה שיביט בה, שחורה או לבנה. הכל חשוך ולו אין חשיכה הכל רדום ולו אין מנוחה. אוטובוס ראשון, מכולת, מדרכה נפסעת, מתחיל היום כשהוא נרדם. כשהתקרה היא לבנה היא סתם ריבוע מטוייח ולמה לו בעצם להביט בה. קומה שניה - עכברה קטנה ואפורה כשהכל חשוך ראשה מציץ החוצה מפגש בין עיניים מבוהלות לעולם. שקט. ריצה נחבאת לצד קירות שרירים מתוחים לקראת כל הפתעה את הפינות יש לעשות בזהירות. שקט. אף קול נפץ, אף אזעקה. דבר לא זע, אין תנועה. סתם פחדה. דממה. אם בינכה שום דבר לא קורה עדיף לחזור למחילה. קומה שלישית - מילים מילים מילים בטן נפוחה גופייה ותחתונים קטיפה ורודה. ריסים ארוכים שחורים. חצי תריסים באפור סגורים. מוסיקה ברקע סיגריה בלבן סוף סוף שקט. עכשיו כבר הגוף על המיטה הראש מקובע, רק העיניים מביטות סביבה. מבסוטה. קומה רביעית - איש אחד בלי כוונות אישה אחת מעט חלומות איש ואישה באמצע נר בקושי בערה. איש אחד בלי מילים אישה אחת והרבה תחלואים איש ואישה באמצע בקבוק לחיי הפשרה. קומת גג - טיפה של דיו לצד שולחן ומנורה טיפה של בושם בשביל האוירה טיפות הגשם כמו חיילים ממושמעים טיפת דמעה בגלל שלא רואים. טיפה של וויסקי תמיד טובה למשורר טיפת כנות טיפה ולא יותר. מילה אחת או שתיים טיפות של דם דליל, לא יותר מבית או שניים בניין דירות רגיל.

אתה גדול מהחיים אחי שלי

אהלן איש! מה קורה ?אתה בא לבריכה ?חבר שלי שאל עלייך? דניאל

הוירטואליות של האינטרנט היא חלק ממני,לפחות כך אני רואה את זה. קיימת אישיות אחת,שנושאת את התעודת זהות שלי,עם השם שניתן לי והחברים שמלווים אותי כל חיי. ויש את האישיות השניה, יש לה הרבה כינויים,היא גרה כמוני באזור ספציפי בארץ,והיא בת גילי,אבל היא אחרת. יכול להיות שבמקרים מסוימים היא יותר משוחררת,יותר נועזת,יותר חצופה. יכול להיות שהיא תמיד שומרת על אנונימיות מסוימת,כי זה קסמה. שתי ישויות אל מסתדרות יפה ביחד,כל אחת יודעת ומודעת לקיומה של השניה אבל כל אחת מהם שומרת על הפרטיות של עצמה. ככה הן.

דניאל אנחנו שמחים שאתה משתף אותנו בהגיגים ובשירים שלך . שיר מעניין ויפה . נדמה לי שאני מכיר את הדיירים שבבניין שלך -:) כמה השיר הזה מרגש . אלן

כבר כתבה סופרת הילדים בספרה דירה להשכיר הטובים השכנים בעיניך? ומה אתה חושב יענו השכנים עלינו כשכנים? ומה אומרת עלי גרושתי היום?, באיזה כינויים מעליבים היא מכנה אותי? צביקה

בוקר דרור , כולנו רוצים לחזור להיות דיירים חסרי -דאגות . אך אנחנו סופגים את הפחדים והחרדות של כל דיירי -הבניין .אנחנו חשים כאנשים הנושאים את כל סבל העולם על גבם . אני חש לפעמים כמו סיזיפוס המעלה את האבן במעלה ההר ומדרדר בחזרה בסוף יחד עם האבן . באמת נמאס לנו להיות הדייר שבמרתף . בידידות והערכה . אלן