לאור-

נוגה יקרה, הלוואי והיתה תשובה אחת 'נכונה', איך לעזור לנפגעי טראומה. כפי שכולנו יודעים, אין תשובה כזו, ואין תרופות פלא. לעתים, הקושי נובע מן האופן בו אנחנו מבינים את הדברים. אחד הדברים שמונעים את שיפור המצב, הוא הציפיה לנס, למשהו מבחוץ שיבוא ויפתור את כל הבעיות. ציפיה כזאת מתבטאת בהכללות כגון "בפסיכולוגים אני לא מאמינה" או "אסור להשתמש בתרופות". מי שמצפה שהפסיכיאטר, או הפסיכולוג, 'יטפל' בו ויפתור את כל בעיותיו, בדרך-כלל מתאכזב. אם תקראי את שלוש מאות הדפים של הפורום הזה, תגלי שלכל אחד מן המשתתפים כאן ישנן דעות קדומות כאלו, וגם רצון לאיזו תרופת פלאים. ומצד שני, תוכלי לגלות גם את השינוי שחל במשתתפים, כאשר הם החליטו לקחת את גורלם בידיהם, ולשנות את חייהם בעצמם. לא תמיד זה קל, ויש עליות וירידות. אבל כאשר אנו נוכחים בכך שרק אנו יכולים לעזור לעצמנו, אנו יכולים גם להסתייע באחרים. ראשית, אנחנו מסתייעים זה בזה, ולשם כך קיים הפורום הזה. בנוסף, אנו יכולים להסתייע גם בפסיכיאטרים ובפסיכולוגים. לא כדי שימכרו לנו תרופות פלאים או עצות קסמים, אלא כדי שיסייעו לנו לעזור לעצמנו. לעתים תרופה מסוימת יכולה לבטל סימפטומים קשים, ובזכותה אפשר להתחיל לישון בלילה, ולחיות ביום. ולעתים שיחה שבועית עם פסיכולוג יכולה לעזור לנו לארגן את מחשבותינו ולהמשיך במסע הקשה. העזרה החיצונית שאנו מקבלים, אם באמצעות ואם באמצעות שיחות, היא רק חלק מן המסע הארוך, שרק אנחנו אחראים לו. ישנן דרכים רבות להתמודד עם הטראומה, ואם תחלקי אתנו יותר את סיפורך, תשמעי איך חברים שונים בפורום מתמודדים עם בעיות דומות. אני מקווה שהתרופות שאת מקבלת מסייעות לך, ובטוח שאם תמצאי את הפסיכולוג המתאים, גם הוא יוכל לסייע לך לעזור לעצמך. בהצלחה, דרור