מחשבות (ה)

נורא מוזר – מצד אחד זוגי לא שומע, לא רואה לא יודע מתוך בחירה ומצד שני אני מסתכלת כל הזמן.... מזל שהבית יכול להכיל את שנינו. אני שרועה באמצע כל הזבל הזה דבוקה לחדשות ולאינטרנט והוא שעסוק כל כך בלא לדעת – ואני פוחדת להתקרב אליו כדי שאני לא "אחשוף" מידע מספיק גרוע שהוא יודע שהיה פיגוע... אני מניחה שזה מוכר.... אני מנסה להבין אם אני כל כך עסוקה בזבל הזה כי הוא כל כך לא.....

כל אירוע כזה, פשוט מחזיר אחורה. לטרגדיה האישית שלו. בשביל זה הוא "לא רוצה לדעת". עדי

פסיכולוגים ממליצים: לא לראות טלוויזיה זעם, פחד, הסתגרות בבית הם תגובה נורמלית שלנו לפיגוע. הפסיכולוגים ממליצים לנו לראות פחות טלוויזיה בסוף השבוע הנוכחי ולדבר על הזעם והפחד בעקבות הפיגוע, עם אנשים שמרגיעים אותנו. ראש ענף מקצועות הבריאות ובריאות הנפש בקופת חולים לאומית, חני אורון ממליצה שלא להסתגר בבית אל מול הטלוויזיה ולהתנתק מתמונות הדם והזוועה שבטלוויזיה: "לגיטימי לזעום במצבים כאלה. אפשר לדבר על זה ולנסות למצוא פרטנר מתאים לשיחה שתרגיע אותנו, ושלא תהפוך לוויכוח." - מה את ממליצה לעשות בסוף השבוע הזה לאור המתח שנוצר בבית? "צריך לצמצם את החשיפה לטלוויזיה, לא לשבת מולה כל היום ולראות את התמונות שוב ושוב. לחפש חומר אחר: ז'ורנלים, לראות את ערוץ החיים היפים בטלוויזיה. ממילא החדשות מגיעות אלינו- גם אם בעקיפין. " -מה לגבי ילדים ומבוגרים הסובלים מביעותים וסיוטי לילה בעקבות המראות? "החלומות לא נחלמים אחד לאחד לאור ההתרחשויות, והם לא מסמלים בהכרח את הפיצוץ עצמו. חלום על הפיצוץ עצמו עלול לסמן דווקא פיצוץ פרטי אחר וצריך לדעת לעשות הבחנה. החלום הוא סימבול של העולם האינטרפסיכי (האישי) ולא של מה שקורה בחוץ."

כבר לא חושבים וכמו שנאמר מרוב עצים לא רואים את היער