פחד מנהיגה

מאז שעברתי תאונת דרכים (כשנתיים וחצי) אינני נוהגת. איבדתי את הבטחון שהיה לי על הכביש וכל פעם שמדברים איתי על הנושא - מתי אשוב לנהוג - אני נבעתת מן המחשבה שאשב במושב הנהג ואסע בכבישים וחיה כל הזמן בתחושה שאם אשוב לעשות כן, אז בטוח אהיה מעורבת שוב בתאונה ואולי הפעם יותר קשה מהתאונה הראשונה. מחד, יותר קל לי לחיות בידיעה שאני לא אנהג יותר, מאידך אני שואפת להיות עצמאית בחיים שלי ולא תלויה כל הזמן באחרים, כך שמצפים ממני וגם אני מצפה מעצמי להיות עצמאית גם בכבישים ולשוב לנהוג. איך מתגברים על החרדה מנהיגה ומנסיעה בכבישים?

לא עברתי תאונת דרכים ואני נוהג כל יום, הרבה, ואני מה זה מפחד.... האמת, על הכביש הישראלי המצוי הוא ברברי למדי, ואני - פוחד. האמת הנוספת היא שגם לנסוע בתחבורה ציבורית זה מפחיד לא פחות, וההרגשה של בין הפטיש לסדן בטח לא נעימה, אבל כשאפשר אני מעדיף רכבת. בקיצור - זה כמו עם שקדים. לפעמים אני נופל על שקד מר ואז אני מקלל ויורק ושותה משהו מתוק, אבל אחר כך אני חוזר לשקדים, כי אני יודע שרק אחד מאלף הוא מר, והסיכוי שייפול לי עוד אחד כזה הוא נמוך. תתחילי עם סיבובים בשכונה ותיסעי קצת בבין-עירוני, ואחרי כן תוכלי לנהוג בעיר. חוץ מזה - עודף זהירות לא מזיק. כשהייתי בחיל הנדסה איזה זמן, עשינו קורס, והיה בחור אחד שממש לא פחד מנפצים. אז יש לו רק שתי אצבעות ביד ימין, אז מה? תתעודדי. יש לך הזדמנות להתחיל מחדש. נפלא. עוד אפשרות - לקחת כמה שיעורי נהיגה עם מורה. זה טוב לביטחון.

שלום במבי , צריך להתגבר לאט -לאט . קודם כל לנהוג בעיר לסיבובים קטנים . לקחת ליווי באוטו , ולא לנהוג לבד . לא למהר לחזור לכביש אלה בהדרגה . ולהגדיל את הנסיעה ככל שהפחד והחרדה יורדת . בידידות . אלן

לבמבי שלום אני חושב שיש מקום לערוך הבחנה בין חרדה לבין פחד, פחד הוא ממשהוא שאפשר להסביר אותו ואפשר להתמודד ממנו בכלים כאלו ואחרים (מאחר ואני לא בעל מקצוע אני לא ארחיב עליהם), חרדה לעומת זאת היא תחושה של שיתוק לא מוסבר ולכן כל כך קשה לנו להתמודד איתו. אמרתי שאני לא בעל מקצוע אבל אני כן בעל נסיון בטיפול עצמי בחרדה ואני יכול לספר לך על הנסיון שעבר עלי, התהליך שבחרתי בו היה להתייעץ בפסיכולוג קליני שאחת ההתמחויות שלו כפסיכולוג היא התמודדות במצבי / התקפי חרדה כך שאחת התשובות לשאלתך היא פניה לבעל מקצוע כדוגמת פסיכולוג או לחלופין אם זה לא חרדה אלה פחד - הייתי מייעץ לך לקחת מספר שעורי ריענון בנהיגה על מנת להחזיר את הבטחון. דרך אגב בתאונה האמורה את היית הנהגת או נוסעת? אם את היית הנהגת האם יכלת להמנע מהתאונה או שהיא באה ממקום שכל נהג סביר לא יכול היה למנוע? אם את היית הנוסעת האם הנהג/ת היה מישהו/י שאת הכרת? שאת הערכת? היו נפגעים בתאונה? להשתמע צביקה

היי צביקה, תודה על תגובתך. בתאונה בה הייתי מעורבת הייתי הנהגת ולא היה אף אחד מלבדי ברכב. זו היתה תאונה קלה, לכאורה, כיוון שלא נפגעתי פיזית מלבד הלם וצליפת שוט. אינני מפסיקה לשאול את עצמי - האם יכולתי למנוע את התאונה, שהרסה לי את כל החיים? עדיין אין לי תשובה חד משמעית. הנהג שפגע בי מאחור (אותו לא הכרתי) נסע במהירות גבוהה במיוחד ובעת הפניה שלי לנתיב הימני, על מנת לפנות לו את הדרך, הוא ניסה לעקוף אותי מימין. התחושה שלי היא שהאשמה ברובה נופלת על הנהג שפגע בי מאחור. מה דעתך?

לא יודעת מה להגיד לך. עדי