עברתי ליד הבקו"ם (ה)

עברתי ליד הבקו"ם בלכתי לבסיס של משטרה צבאית לפגוש את מפקדי לשעבר . היום הזה היום גיוס בתל-השומר .קראו למתגייסים החדשים ברמקול של לישכת הגיוס . התרגשות גדולה אחזה בי . המעמד החזיר אותי 17 שנים אחורה כשהתגייסתי לצבא . ראיתי את הצעירים המתגייסים וזה נראה לי כאילו אתמול התגייסתי . זרם חשמלי עבר לי בכל הגוף . צמרמורת ורעד עברו בתוכי כאילו זה היה יום גיוסי הראשון . רק באתי לראות את מפקדי שיושב במחנה תל-השומר . לא הצלחתי להרגע , הפאסטורליה שבחוץ , הברושים עמדו זקופים ולא נעו היו תשליל לרגשות הסוערות שלי בפנים . כמה מוזרים ומיוחדים הם תחושות שעברו לי במוחי . הא0ם היה ניתן להתחיל הכל מחדש ? איך השירות שלי היה עובר ? חלף המחשבה עוד כמה שנים ימשך הטקס הקבוע של הורים שבאים ונפרדים מהילדים שלהם בפתח הבקו"ם ? נראה לי שעוד הרבה שנים . בידידות אלן

אכן הרגשת פיספוס!!!! כמו שסיפרתי בעבר שהלכתי לקורס קצינים של בן-אחי,והרגשתי את אותה הרגשת פיספוס של "חיינו". אבל..אומרים:"נקווה לטוב". שלך דניאל

הכתיבה באה לי בתקופות,לרוב כך שמתי לב,בעיתות משבר או אי-שפיות,כשטוב לי,כמעט ואינני מצליח להוציא יותר ממשפט או שניים על הדף. בעם ב...אני שומע שורה וישר הסיפור עולה לי לראש... לפעמים אני גם מתחיל שורה ואין לי מושג איך הסיפור יתפתח,אבל היד כאילו כותבת מעצמה. ולפעמים אני קורה ספר וישר המוזה מתגרה. אז זהו...זה פשוט כך. זו המוזה שבאה פתאום,ואחר כך היא חולפת,משאירה אותי עם סיפור קצר לפעמים לא גמור,לפעמים עם סוף מעוות. זו המוזה,וזהו.