מה קורה חברים
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
בזמן האחרון שוב מתחילים עם הויכוח הפוליטי שלא נגמר ולדעתי גם לא יגמר אז אולי נשאיר את בעיות הפוליטה לפוליטיקאים הייתי מאוד מבקש לדעת איך מרגישים החברים ממש לפני הימים הנוראים ובאמת לא מבחינה דתית אותי כמו בכל שנה כמעט מאז שאני מכיר את עצמי ואת החברים שהשארתי מאחור לילות קשים מחשבות רעות עד כדי איבוד הדעת הימים הקשים ביותר בחיי הם ימים אלו אינני בודק בתאריך העברי אבל אם אבדוק זה היה ממש בימים אלו כשהייתי צעיר ויפה אולי איבדתי את חרותי ואת נפשי מי יאמין שחברים טובים שכנים ומה לא נשארו שם קשה מאוד לחשוב על אותם ימים נוראים לא דתיים ימים ללא שינה ללא אוכל או מקלחת ימים טרופים שלא ידעת מי נגד מי ובשביל מה אתה משאיר חברים לנשק שם מאחור ובלי יכולת לעזור או בכלל ידע לעזור חברים שבאו מארצות הניכר לעזור לך ואתה לא יכולת להם לעזו ממש אבסורד רגעים קשים עוברים עלי כשאני נזכר ב מייקל רמי עופר גרשון רענן יאיר חיימוביץ גרוזנברג שעליו לא ידעתי עד ימים אלו ממש רמי ג'קי עוזרי גדי ועוד חברים שאני בוש שאת שמם לא זוכר ואתם מדברים על שעל פה ומטר שם ואפילו על אותו מסכן חייל כן חייל מצרי שאפילו לקבורה המגיעה לחייל לא הגיע אז תתעוררו רבותי חברים הצילו שריפה על מה אתם מדברים???????????
מה קורה? קורה שלאף אחד לא איכפת כלום וכל אחד מכסת"ח את עצמו עד הגרון אתה מדבר על המתים, ואני מדבר על אלו שעדיין לא. הם ימותו כי לאף אחד לא איכפת. וזו פוליטיקה. אני אשם ששרון היה צריך להיות רמטכ"ל ולא נהיה? אני אשם שהוא היה צריך לשבת בבית ונהיה ראש ממשלה? אני אשם שאף פוליטיקאי מזויין לא חושב אלא על עצמו? אז אסור לדבר על זה? אתה צודק, צריך לצעוק ולצרוח, לא רק לדבר. אם אנשים כאלו מנהלים אותנו ואנחנו בחרנו אותם איך אנחנו יכולים לצפות למשהו יותר טוב? תראה את אלו משכונת גילה. יורים עליהם עשרה חודשים ובמקום לדאוג שינסו לדבר שלום הם מאוכזבים שצהל יוצא מבית ג'אללה. למה נכנסנו לשם בכלל? זה שינה משהו? כל יום שעובר בלי שמדברים שלום הופך את המתים למתים מיותרים בדרך לשום מקום. אני נשמע כמו שמאלני יפה נפש, יקום מישהו ויגיד - אבל יש דרך אחרת? תראו לי? תקראו את הספר "מצעד האיולת" של ברברה טוכמן. ככה אנחנו חיים. עושים הכל כנגד האינטרס של עצמנו, ואז מדברים על זה בלילה כי אנחנו לא יכולים לישון....
לא חמוד אני לא בחרתי בשרון יביא שלום
תנסה להיות יום אחד בגילה, כשנופלים פצמ"רים, תנסה יום אחד להיות בגוש קטיף (כן, והיום זה כבר לא משנה, עזה ירושלים, איפה איפה הקטיושות של קרית שמונה? ) תנסה להיות כאן אצלנו שבאמת יחסית שקט, אבל כשיש התרעה על אפשרות פיגוע, תראה איך האנשים יוצאים מעורם, אבל ממשיכים לחיות בשקט כאילו, ורק המבט הזה בעינים אומר הכל, ואל תגידו לנו מי צריך אתכם, את המפגע ההוא שאמור היה לעשות מפגן ראוה בחיפה, לכדו במחסום לידנו, כן, אני יודעת שאתם לא יודעים אבל זה רק זה. אחרי שתהיה יום אחד במקום שבו "רועמים התותחים" בהווה ולא במציאות, אז אולי תבין על מה אנחנו מדברים. הבעיה שלנו, שלא נכנסו מספיק לבית ג'אלה, כי אדון סם, פקד לצאת, ולצערנו כל זמן שנשמע לו, נאכל אותה בגדול. טבל שמתם לב שלא משנה מי יושב ברא אנחנו אוכלים אותה בכל מקרה? אז יש את שרון, אבל הגריאטר הזה פרס חונק אותו, הם משדרים הפוך כל הזמן ואנחנו מבולבלים...
יהודה אני כל -כך מבין מה בך בימים הנוראים , איך תמונות המלחמה חוזרים אלייך , החברים שנהרגו , החברים שנפצעו . חבל שבמקום איתך ברגעים של בדידות איומה הזאת .יש פה כמה חברים שגולשים לוויכוח שאומנם חשוב אך לא קשור למה שאתה מרגיש . אני רוצה להיות איתך אם מה שאתה מרגיש .אם התמונות שחולפות בראשך בלילות ללא שינה . בימים שהמוח פועל שעות נוספות כדי להזכיר לך מה שמזמן רצית לשכוח . החברים שנהרגו ישארו איתנו לעד כמו שהיו בזמן שהם נהרגו . כמו תמונת וידאו שנעצרה ונתקעה ולא זזה יותר . אני מקווה שתכתוב פה מה שעובר לך עוד . אל תשאיר מה שעובר בראשך בראש . אתה חייב להקל על עצמך . אוהב אותך יהודה . המון כוח אלן ניסיתי להתקשר אלייך ומישהו אחר ענה לי ואמר שאין יהודה באותו מספר טלפון .
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
