לא ידעתי מה לומר (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אינני למה נזכרתי בתגובותי היום בתחילת הטראומה שלי , אולי בגלל שעד היום אני עדיין נבהל מתגובותי , על אף שאני מבין אותם יותר ושולט עליהם טוב יותר . לא ידעתי מה לומר , כולם הביטו בי בשתיקה רועמת . הם לא הבינו איך הייתי מסוגל להתנהג כך , לצעוק , לזעוק . תמיד הייתי ילד טוב ירושלים . לעולם לא הרמתי את הקול על אף -חאחד . לא הייתי מסוגל להבין מה עבר עליי. נבהלתי מתגובתי . לעולם לא הרמתי קול על שום אדם . הר-געש כבוי שהתפרץ לרגע . איך בין לילה כל אופי השתנה . הפכתי לאדם אחר . אדם תקיף ולא מוותר . אדם שכל סביבתו לא הכיר . כל המצב הזה היה חלק מן השינוי , המהפכה שהפכה אותי לא לאדם אחר. אלא לאדם שהחצין יותר את תגובותי . רק היום במבט מרוחק מן אותם הימים , למדו להבין את מה שעבר עלי באותם ושינה אותי מן הקצה אל הקצה . גם אם לא תמיד מבינים את מה שעובר לי בפנים . היום קולטים יותר מה שעובר לי בפנים . סערות הרגשיות חולפות בתןכי מפעם לפעם . אך עדיין מופתעים ולא תמיד מקבלים אותי כמו שאני . בידידות אלן
סבבה תוציא חופשי....תיהיה מניאק! אל תעשה חשבון אחי!! תשבור שולחנות תהפוך כסאות...תלכלך חופשי חופשי עם נחמדות לא הולכים למכולת וכולם משחקים אותה ראש קטן! "מה באמת...לא ידעתי ...לא חשבתי..לא שמתי לב שילכו להיזדיין!!!!
היי אור , אני מודה על תגובתך , הכי בריא הוא לא לשמור דברים בפנים , אך לפעמים אתה נאלץ לשמור בפנים כי אחרת תפגע יותר מן הסביבה ומהחברה . בנקודה הזו קשה לפעמים למצוא את האיזון . בא לי לזעו על הרבה דברים ואת הכל אני שומר בפנים . ורק מפעם לפעם יוצא איזו זעקה וצעקה . כשהדברים נשמרים בפנים אתה מחורר את עצמך ונכנס לחרדה ולדיכאון . בידידות אלן
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
