הבריחה מעזה -1 - (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
תחושה קשה ונוראה מלווה אותי , ברחתי מעזה כלומר שירתתי בעזה לפני מספר שנים ועזה רודפת אחרי בתוך הארץ . אין יותר לאן לברוח . ניצלתי מכמה צכוניות תופת בעת שעשיתי מילואים בעזה לפני כמה שנים . זה היה בסוף האינתיפאדה הראשונה . לעולם בחלום הגרוע ביותר לא חשבתי שהסיוטים הללו ירדפו אותי עד לתוך הארץ . כל המקומות נראו לי כל -כך בטוחים ברצועת עזה , כי לרגע לא חשבתי שמסוכן לעבור בהם ( צומת נצרים , צומת סג'הייה , שוכנת שייח רדואן ) . זכור לי היטב הפעם הראשוןנה שהגעתי למילואים במתקן הכליאה החוף בעזה . זה לא היה אותה עזה שהכרתי מימי שירותי הצבאי הסדיר בצה"ל . לא יכולתי להמשיך לכתוב היום מחר אמשיך . בידידות אלן
בפעם אחרונה שעשיתי מילואים בעזה . איש מילואים שטעה בדרכו והיה צריך להגיע אלינו נשרף חי ברכבו. צה"ל כבר הכניס את כוחותיו בדרך עוקפת שנכנס לעזה מדרום דרך -צומת נצרים וחוף הים של עזה . בכל צומת הוצבו מחסומי ביטון . הטראמפיאדה ליד המתקן כליאה הייתה מבוצרת עם בלוקי-ביטון . כל נסיעה כבר נעשה בשייכה . אני אף פעם לא פחדתי לנסוע בדרכים של רצועת עזה , תמיד בשירות הסדיר חשתי בטוח , אך זו היית הרגשה מדומה . במילואים האלה חשתי פחד מוות אמיתי . כדי להגיע לבסיס הייתי צריך לעבור בין מכונית תופת למשנהו . תמיד עברתי רבע שעה לפני , או רבע שעה אחרי . באחת הפעמים שנסעתי שמעתי מכונית תופת מתפוצצת לא רחוק ממני . ידעתי שהמכונית תופת קרובה ואמרתי לנהג תגביר את המהירות , תברח . פחדתי שיתפוצץ מכונית נוספת . כל יום התחילו להתפוצץ מכוניות תופת בציר שנעו מכוניות צבאיות ומכוניות ישראליות . לא היו מכוניות פלסטינאיות על הציר הזה . בידידות אלן
כל נסיעה התפללתי לא להיות מעורב בפיגוע , או לעבור ליד מכונית תופת . אך שמעתי רת רעש מכונית התופת היטב . ידעתי שזה רק עניין של מזל וגורל . הנשק שהיה בידי לא היה יכול לעזור להגן על עצמי . כל- הדרך אל מחוץ לרצועה פחדתי . אני ממש רציתי לעוף מן המקום לברוח . כל פרדס הפך למקום שמחבל יכול להסתתר לתוכו . כל עגלת רתומה לחמור כל במוחי להפוך לעגלת -תןפת . כל אדם שעמד לצידי הדרך היה יכול להיות המפגע הבא . במשך השירות מילואים התפוצצו חמש מכוניות תופת . התקוות הגדולה ביותר שהייתה לי שלא אצטרך לראות יותר מחזות כאלה . להיות עדים לזה . חשבתי כל הדרך מה אני עושה שם . כל המקום נראה כל-כך זר ולא ידידותי עויין בצורה מדהימה . בידידות אלן
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
