הכתבה - חלק 2 (הה)

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=181214&t=181214 +++ בימי מלחמת המפרץ הוא היה בארצות-הברית. החדשות מהארץ גרמו לו ל"נפילה", כלשונו. במשך שבוע לא הצליח לצאת מהבית. גם כשחזר ארצה, היו לו "נפילות" כאלה בכל פעם ששמע על פיגוע. בכל פעם ששמע רעש עז. בקושי הצליח לתפקד. הסיוטים בלילות והדיכאונות בימים גרמו לכך שהוא לא הצליח להיקלט בשום עבודה. במשך שנים הוא התחמק משירות מילואים, עד שבמארס 98' הגיע למתקן של חיל הרפואה בחיפה, במסגרת המאמצים לבטל עוד קריאה לשירות מילואים. הקצינה בבית-החולים הצבאי הוציאה את התיק שלו, הניחה אותו על השולחן ויצאה מן החדר. ש', שנדהם לראות כמה התיק עבה, שלח את ידו והחל לעיין בו. "אני סובל כל השנים. הם יודעים מה זה, אבל אינם מספרים לי ואינם עוזרים לי. ואז הבחינה הפקידה שאני קורא בתיק, ורצתה לקחת אותי ממני. יצאה ממני זעקה איומה: 'זה החיים שלי. אני רוצה לקרוא'" התחלתי לקרוא, וקיבלתי אגרוף בפנים", הוא מספר, "אני סובל כל השנים. הם יודעים מה זה, אבל אינם מספרים לי ואינם עוזרים לי. ואז הבחינה הפקידה שאני קורא בתיק, ורצתה לקחת אותי ממני. יצאה ממני זעקה איומה: 'זה החיים שלי. אני רוצה לקרוא' מאותו יום, אני יודע שאני סובל מהלם קרב. מאותו יום אני בטיפול." בצה"ל הפנו את ש' ליחידה לתגובות קרב בחיל הרפואה, יחידה שהוקמה שנתיים אחרי שנפגע. הפסיכולוגית ביחידה הזאת איבחנה "תסמונת פוסט טראומטית כרונית", כלומר הלם קרב, ובעקבות אבחנה זו הוא שוחרר מצה"ל בפרופיל 21. "לו היחידה היתה קיימת בשעת מבצע שלום הגליל, היו מטפלים בי כבר אז", הוא אומר, "צה"ל הבין בדיוק מה יש לי - אבל אז נכנסה לפעולה הביורקרטיה של משרד הביטחון." לש' יש טענות קשות על הוועדות הרפואיות, של משרד הביטחון, אותן פגש בשנים האחרונות. לדבריו, באחת מהן הודיעו בתחילת הדיון "שהנכה יחכה בחוץ". הוועדה קיימה את דיוניה בנוכחות חבר-נעורים של ש', שהוא כיום עורך-דין, שהתנדב לייצג אותו. כשהסתיים הדיון סיפר לו עורך-הדין כי אחד מחברי הוועדה נימנם במהלך הדיונים. ועדה רפואית אחרת העמיקה בדיון עד כדי כך, שקבע כי ש' סובל מהלם-קרב ממלחמת יום הכיפורים. באותה מלחמה, אגב, היה ש' בן 10. בוועדה שלישית ישבה רופאה, אשר השפילה את ש', לדבריו, וכאשר חקרה אותו על התרופות שהוא מקבל, שאלה אותו בבוז: "וכמה פעמים ביום אתה לוקח ויאגרה?" רופא אחר של משרד הביטחון הסתפק בשנת 99' בבדיקה בת 10 דקות, שבעקבותיה יצא במסקנות רפואיות נחרצות, כאילו ש' סובל מהפרעות נפשיות עוד מלפני השירות הצבאי. מסקנותיו נסתרו על-ידי רופאנים ומטפלים אחרים, שבדקו את ש' וטיפלו בו במשך עשרות שעות. אלה קבעו כי הוא סובל מתסמונת פוסט-טראומטית קשה בלבד. בוועדה אחרת ישבו רופא אף-אוזן-גרון ונוירולוג, שלטענת ש' אינם מומחים לבריאות הנפש ולהלם-קרב. הוועדה הזאת פסקה, כי הלם-הקרב נעלןם עם שיחרורו של ש' משירות חובה, והופיע מחדש כעבור 17 שנה, כאשר ש' עיין בתיקו הרפואי. הוועדה קבעה עוד, כי ש' הוא מניפולטיבי. "להערכתי, כל הפילפול המפוקפק הזה נועד כדי להגן על מעבידם, משרד הביטחון, ולמנוע ממני תשלום רטרואקטיבי על נכותי", כותב ש' בעתירתו לבג"ץ, ומודיע כי אין בכוונתו להילחם ולדרוש תגמולי נכות עבור כל השנים שבהן סבל נפשית - אך לא ידע שהוא נפגע הלם-קרב.

שלטענת ש' אינם מומחים לבריאות הנפש ולהלם-קרב - למה מה? הכתב חושב שהם כן מומחים בתחום? עאלק - עושים ממגיש התביעה כזה קטן כשמכניסים את המילים האלה לכתבה מרגיז צביקה

למעלה. עדי