הכתבה - חלק 3 ואחרון (ה)

++++ גם ח"כ זהבה גלאון, המטפלת לאחרונה בעשרות נפגעי הלם-קרב, מזועזעת: "איזו חוצפה. הלם-קרב אינו דבר שנרדם ומתעורר מאוחר יותר. יש בארץ, לפי ההערכות, כ5000- הלומי-קרב מכל מלחמות ישראל, וכולם מדווחים על אותן תופעות. כולם מספרים גם על ביורוקרטיה נוראה של הוועדות האלה במשרד הביטחון. צריך לזכור שאלה אינם חולי-נפש. אלה בחורים שנפגעו במלמחמה". בשנים האחרונות טופל ש' על-ידי פסיכולוגית קלינית מטעם משרד הביטחון. היא קבעה שהוא סובל מ"דיכאון המלווה בקושי בתיפקוד פלוס חרדות, בעיות הסתגלות חברתית, תעסוקתית, זוגית וכלכלית - תסמונת פוסט-טראומטית". פסיכולוג אחר קבע, כי "במצבו הנוכחי הוא לא מסוגל לעבוד לפרנסתו". בשבועות האחרונים הופסקו כל הטיפולים הרפואיים והפסיכולוגיים, משום שש' סירב לעבור עוד ועוד איבחונים. הוא משווה את מצבו למצבה של אישה שנאנסה, ממנה דורשים שוב ושוב לספר על החוויה הקשה. "גם נאנסת נמצאת במצב פוסט-טראומטי", אומר ש' "מבחינה רפואית היא סובבלת מאותה בעיה נפשית שאני סובל ממנה". בעתירתו כתב ש': "אינני שק איגרוף של פקידים, ועדות ורופאים. כל בדיקה רפואית שהביורוקרטים דורשים לערוך בי, מעמתת אותי שוב ושוב עם המקומות הכי מתים והכי כואבים, המקומות המוצאים אותי מדעתי. האם זוהי מחלקת שיקום? איזה שיקום? במקום לשקם אותי הם מחמירים את מצבי". בהמשך עתירתו, מציין ש' כי אינו המקרה היחיד: "שיחות עם הלומי-קרב מבוגרים יותר מעלות שהם עברו במשך השנים נתיב ייסורים של עשרות ועדות רפואיות, עד שקיבלו את המגיע להם", כותב ש' בעתירתו לבג"ץ. "הם יודעים לספר גם על רבים ששמו קץ לחייהם במהלך הדרך הארוכה הזאת. הם התאבדו לא רק בגלל מחלתם, אלא יותר מכך בגלל אגף השיקום". התקופה האחרונה קשה מאוד לש'. כל ידיעה על פיגוע, על מחבל מתאבד, על מכונית-תופת, מחזירה אותו לאחור. בתקופות של פיגועים הוא חושש להישאר לבד בדירתו, ולכן נוסע צפונה, לקריית-מוצקין, לדירת הוריו הקשישים. לאחרונה אושפז גם אביו בבית-חולים, וההורים אינם יכולים לתת לו סעד, נפשי או כלכלי. "אני חושב על החיילים הנדרשים בימים אלה לעבור חוויות קשות. על השוטרים הבודקים חשודים, וחוששים שאלה יתפוצצו מולם, כמו שקרה בשבוע שעבר", הוא אומר, "איך הם יעשו את זה מתוך ידיעה שבעתיד, אם יסבלו מהזיכרו...." וכאן זה נקטע. משרד הביטחון: הנושא בבדיקה שלמה דרור, דובר משרד הביטחון מסר בתגובה כי ש' מוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 30 אחוז משנת 98'. את תביעתו - מדגיש הדובר - הגיש רק כ16- שנה לאחר שיחרורו מצה"ל. לדבריו, מאז שעתירתו של ש' נתקבלה במשרד הביטחון, בשבוע שעבר, הועברו הטענות שבעתירה לבדיקת הגורמים העוסקים בנושא. "כמי שמכבדים את בג"ץ, אין בכוונתנו לערוך דיון מקדים מעל גבי העיתונות. עמדת המדינה תינתן במסגרת הדיון בבית המשפט", מסכם הדובר. זהו, עדי

הגיש רק כ16- שנה לאחר שיחרורו מצה"ל. אני לא יודע כמה אנשים מבינים כמה כאב אני מוצא בפסקה הזאת הגיש רק כ16- שנה לאחר שיחרורו מצה"ל. כשהייתי בוועדה שאל אותי אחד המומחים "שאחר כך התפרסם בעתון כעושה המחקר על זריקות הפנטוטל) "למה רק עכשיו אתה מבקש הכרה?" ואמרתי לו שהייתי צריך לעבור טיפול נפשי של 13 שנה כדי שאוכל לתת לו תשובה, ואז הוא שאל אותי "אם כך מה התשובה?" - מה שעניתי לך זה עתה היא התשובה עניתי לו צביקה

לעדי היקרה. תודה עבור המאמץ. הכתבה האירה המון נקודות שחורות והביאה לידיעת הציבור את הסבל שעובר ציבור הלומי הקרב במאבקו לקבלת יחס הולם מצד משרד הביטחון וגרורותיו.