טירונות -פרק 24 (ה)

החלנו את מסע האלונקות בחמש סיבובים בריצה מסביב לבסיס ועלינו על הגבעה הגבוה ביותר בסביבה . רצנו בקצב לא מהיר במיוחד , אך חשתי שאני נחנק ולא עומד בקצב , אני חשתי ברע וכולם שמו לב שאני מחליף צבעים כמו זיקית . רציתי בכל מעודי להחזיק מעמד . לא לפשל על התחלה . לא לעלות על אלונקה . אלה שתי המשפטים שחזרו בראשי . כל הזמן שעליתי לכיוון הגבעה . התחלתי להתנשף בצורה רצינית , לא עבר זמן רב עד שברגר צעק לירדן : " תפתחו לאלן אלונקה " . תוך שניות מצאתי את עצמי " מורם מעל האדמה ". ראשי קיבלה מכות . אך התחושה שלי השתפרה . סוף- סוף נשימתי חזרה עליי . לא היה לי נעים על האלונקה , אך חשתי עוד פחות נעים תוך כדי תנועה . ההקלה הייתה מיידית . המסע ארך כ- 5 ק"מ , אך בגלל העליות והחום . המסע נראה לי הרבה יותר ארוך . ממה שהיה באמת . חזרנו למחנה בלילה . חזרתי עייף ותשו כוחותי באותו יום . בידידות אלן