טוב, עברנו את החג הזה,
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
בקרניים (קרני שומרון). הרעש היחידי היה רעש של ילדים קטנים. איך עבר על כולם????? עדי
וואלה סבבה יושנים נוסעים לאכול אצל ההורים יושנים כפול 3 ימים חבל שנגמר
נכון, חבל שנגמר, אהבתי את השקט, את זה שאין לי טלפונים על הראש, עשיתי להם אתמול פיתות על הסאג', והאורחים היו המומים, "פעם ראשונה בחיים שאני אוכלת פיתות כאלה ישר נמהאש בחג " אמרה חמותי. עשיתי גם חלות בסיר פלא, כי בא לי לגוון, ממש כמו פעם, עם טעם של פעם טעם של עוד אחרת איך להסביר שלא נשאר פירור. ועשיתי כמויות. אני ששונאת לבשל בדרך כלל בישלתי בכיף, אף אחד לא הפריע לי.
את יודעת מה את מזכירה לי. אחד שאהב נורא אפונה בקופסא, עד שמישהו הביא לו סנפרוסט קפוא, ונתן לו לאכול, אז הוא אכל ואמר שחסר לאפונה הזו טעם "מה פתאום? הרי זו אפונה הכי טריה שיכולה להיות" אומר המבשל, "ושמתי בה את כל התבלינים שאתה שם" בדקו ובדקו, ולבסוף התברר שהטעם החסר היה הטעם של הקופסא. ככה זה עם עירוניים, שיש להם רעש של מכוניות, פיפ , פיפ, "שושנה, את יורדת?," צועקת השכנה מלמטה לקומה הרביעית. עשן ופיח, רעש של רוכלים, ופרוצות בחדרי הדרגות, קח אותם למקום שלוו, שקט וכפרי, ומיד יחסר להם "הטעם של הקופסא" הרעש הפיח, וכל שאר הזב. אל תגידי לי שנרא סבלת עדי, את תראי איך השקט הזה יתן לך הרבה כוח להלאה. אני רק נוסעת לכמה שעות לאיזו עיר וחוזרת עם כאב ראש אטומי....
וואלה
את יודעת, זה החזיר אותי אחורה, לימים בהם אני הייתי ילדה. עדי
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
