שיר (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לא אני לא מרוכז , מאבד את חוט המחשבה , שוכח את מה שמחבר אותי לאדמה , מאבד את ההקשבה , מפליג למחוזות רחוקים , למקומות לא ידועים, לפינות נדחקות , רחוק מכל מחשבה קרה , אלא קרוב יותר לסערות רגשיות , לכעס בלתי נלאה , לכעס אין סופי , לתחושה של פיספוס תמידי , מה יכול היה להחזיר אותי למסלול אמיתי , למסילה נכונה , לנתיב שאין בו בריחה , להתמודדות לא רק עם מה שהיה , אלא להתמודדות עם עתיד לא ידוע , שום דבר אינו מבטיח , שום דבר אינו בטוח , אך מה ניתן לעשות כדי לשפר את המחר ? איך ניתן לראות שמחר שוב השמש יזרח ? שוב זעם על הזמן שאבד , על עולמות שנרחבו , על חיי חפים מפשע שנגדעו , ועל פצועים המתמודדים עם מה שהיו , ומתמודדים עם המקום שאליו הם הגיעו . מקום שבו שורר קור ובדידות שהם היחידים שיודעים מה חוו , ומה חווים , במקום שבו שורר קור ובדידות , ורק בני-מזל יודעים לשוט , רק בני-מזל יודעים לצוף , למצוא דרך אל ההצלחה , להגיע למקום שבו שורר חום ואהבה .
אלן יקר, אין לי שיר לשלוח לך בתגובה, אבל מעט הרהורים יש לי. אולי אנחנו, כולנו, בני המזל. אולי בכולנו טמון גן העדן, ולצידו גם הגיהינום. אולי רק בידינו נמצאת הבחירה באחד מהם, ולפעמים גם בשניהם. אולי ההתמודדות היא היכולת לקבל גם את הסבל וגם השמחה. אני מאמין שכן, ומזמין אותך להצטרף. שנה טובה שתהיה לך, אלן, דרור
לאלן שיר מאד חזק! מעביר צמרמורת.
אלן, זו לא הפעם הריאשונה שאני קורא את שירך. נוגע לליבי. שנה טובה לך. א.ב.צ.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
